|
עם חלוף השנים מאז רצח ראש הממשלה יצחק רבין ניסו רבים להטות לכיוונם את מורשתו. ביום השנה לזכרו, הרשו לי לשם שינוי להביא ציטוטים מדוייקים מדבריו הוא בשם אומרם. "חברי הכנסת, בנאום הצגת הממשלה הנוכחית בבית הזה, ביום 13 ביולי 1992, אמרתי, בין השאר: 'ממשלה זו, כמו כל קודמותיה, מאמינה כי אין חילוקי דעות בבית הזה בדבר נצחיותה של ירושלים כבירת ישראל. ירושלים השלמה והמאוחדת הייתה ותהיה לעולמי עד בירתו של עם ישראל בריבונות ישראל, מוקד לגעגועיו וחלומותיו של כל יהודי. הממשלה נחושה בדעתה כי ירושלים אינה נושא למיקוח. גם השנים הבאות יעמדו בסימן הרחבת הבנייה בירושלים רבתי. כל יהודי דתי וחילוני נשבע 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני'. שבועה זו מאחדת את כולנו, בוודאי אותי כיליד עיר זאת'". - הודעת ראש הממשלה בפתיחת מושב הקיץ של הכנסת, ט"ו באייר התשנ"ה (15 במאי 1995)
"את פתרון הקבע אנו רואים במסגרת שטח מדינת ישראל שיכלול את מרבית שטחה של ארץ-ישראל, כפי שהייתה תחת שלטון המנדט הבריטי - כמובן, זה לא מתייחס לרמת-הגולן - ולצידה ישות פלשתינית אשר תהיה בית למרבית התושבים הפלשתינים החיים ברצועת-עזה ובשטח הגדה המערבית. אנו רוצים שתהא זו ישות שהיא פחות ממדינה והיא תנהל באופן עצמאי את חיי הפלשתינים הנתונים למרותה. גבולות מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967. ואלה הם עיקרי השינויים - לא כולם - כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע: בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה-אדומים וגם את גבעת-זאב, כבירת ישראל, בריבונות ישראל, תוך שמירת זכויותיהם של בני הדתות האחרות, הנצרות והאיסלאם, לחופש גישה ופולחן במקומות הקדושים להם, על-פי נוהגי דתם. גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת-הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים שיכללו את צירוף גוש-עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים באזור מזרחית למה שהיה "הקו הירוק" לפני מלחמת ששת הימים. להקים גושי יישובים, והלוואי שהיו כמותם, כמו גוש-קטיף, גם ביהודה ושומרון". - הודעת הממשלה על אישור הסכם ישראלי-פלשתיני, י"א בתשרי התשנ"ו (5 באוקטובר 1995)
"אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין לנו שום כוונה או רצון להסתיר את האמת מפני חברי הכנסת והעם בישראל: בצד היתרונות הגדולים, השלום הצפוי, טמונים לנו גם סיכונים. עינינו לא טחו מראות את הסיכונים, ואנו נעשה את כל הדרוש להפחית אותם למינימום. עם זאת, אנו סבורים כי הסיכונים מחושבים ואין בהם כדי לפגוע בביטחונה ובקיומה של מדינת ישראל, פחות מכל תחום אחר. בכל מקרה, כוחו של צה"ל, הטוב שבצבאות העולם, עומד לרשותנו אם וכאשר נגיע, חלילה, לשעת מבחן". - הודעת הממשלה בנושא הצהרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים, ו' בתשרי התשנ"ד (21 בספטמבר 1993)
"אנו עומדים מול טרור איסלאמי קיצוני, אויב השלום, אויב מדינת ישראל, אויב היהודים, שמאיים לא רק על שלום ארצנו. הוא מאיים על שלטונם של משטרים ערביים מתונים, הוא מאיים גם על שלום מדינתך, אדוני הנשיא, גם על שלום העולם. אירן מובילה את הטרור הזה, ואנו מכבדים את מדיניות ה-CONTAINMENT DUAL שלך נגד אירן ונגד עירק, ואני קורא מעל במה זו לך, אדוני הנשיא, לקונגרס האמריקני ולעם האמריקני, לעמוד בראש המאבק של הטרור הרצחני הזה, שרוצה לרצוח ישראלים ורוצה לרצוח את השלום. כי הטרור הזה אינו יודע גבולות והוא עלול לחצות ימים ואוקיינוסים כדי לזרוע מוות". - נאום ברכה לנשיא ארה"ב ו.ג. קלינטון, בכנסת, כ"ב בחשוון התשנ"ה (27 באוקטובר 1994)
"כבר מאה שנים ויותר אנו מבקשים לבנות לנו בית במקום היחיד עלי אדמות שהיה ויהיה ביתנו, כאן בארץ-ישראל. כבר מאה שנים ויותר אנו מבקשים לחיות כאן בשלום ובשלווה, לטעת עץ, לסלול דרך. כבר מאה שנים ויותר אנו רוצים בשכנות טובה עם הסובבים אותנו, בחיים ללא פחד ומורא. כבר מאה שנים ויותר אנו חולמים ולוחמים. "במאה שנות התיישבות ידעה האדמה הזאת סבל רב, ודם. אנו, שחזרנו הביתה אחרי גלות שנות אלפיים, אחרי שואה ששלחה אל הכבשנים את מיטב העם היהודי, אנו, שחיפשנו מרגוע אחרי הסערה, מקום להניח בו את ראשינו, אנו הושטנו יד לשכנים, וזו נדחתה פעם אחר פעם, פעם אחר פעם. ונפשנו לא עייפה מלבקש את השלום. "את דרך חיינו בארץ המיוסרת הזו ליוו מטחי ירי, מוקשים ורימונים. אנו נטענו והם עקרו, אנו בנינו והם הרסו, אנו הגנו - הם תקפו. כמעט יום יום קברנו את מתינו. "מאה שנות מלחמה וטרור פגעו בנו, אך לא פגעו בחלום. מאה שנים חלמנו שלום". - הודעת הממשלה בנושא הצהרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים, ו' בתשרי התשנ"ד (21 בספטמבר 1993)
|