כתגובה לאחד ממאמריי בנושא נטייתה המופרזת של התקשורת הישראלית שמאלה וחוסר האיזון בו היא נוקטת, עד כדי היעדר אובייקטיביות וכושר שפיטה, קיבלתי תגובה אחת, קצרה, עניינית, חדה ונכונה, וכה נאמר בתגובה:
"אברם, צריך תקשורת חופשית".
וזה נכון.
אלא שאני - זה אשר מבקר את התקשורת על נזקיה, אורב למחדליה ועוקב אחר מעלליה, כדי לחשוף בפרהסיא את ערוותה - רואה את עצמי כחלק מהתקשורת.
לעם חופשי בארצו, חובה שתהייה תקשורת חופשית, אך גם רצוי שהתקשורת החופשית - תהיה נטולת פניות, אובייקטיבית, הוגנת, ראויה ורצינית.
יש לנו תקשורת חופשית ושלוחת רסן - וככל שזה טוב, זה לא מספיק.
תקשורת ללא הממד של הביקורת כלפיה, עלולה לצאת מגדרה ולעבור לצד השני - עד כדי כך שיהא צורך בעוד תקשורת שסקר אותה, תעקוב ותבדוק אותה, תבקר אותה, תבלום אותה. זה קורה, כאמור, כאשר התקשורת (החופשית) עולה על גדותיה, ובשיגעון גדלותה הופכת להיות מסוקרת במקום סוקרת וזה קורה כאן ועכשיו.
הסממנים של התקשורת היוצאת מגדרה הם גלויים בפנינו, ועלינו רק לראותם, להבינם ולהסיק את המסקנות המתבקשות.
זה בא לידי ביטוי בכך שהמראיין הופך להיות מרואיין על-ידי עמיתיו, גם כשאין לו שום דבר המצדיק את הריאיון עמו, אלא במסגרת של יד רוחצת יד, כי בתוכנית הבאה התפקידים יתחלפו...
זה קורה כאשר המראיין רודה במרואיין, ושולט במסרים של הריאיון באמצעים שונים שאינם חלק מהריאיון, כגון - הפיכת שאלה שצריכה להיות תמימה עד עניינית - לנאום בחירות הננאם על-ידי המראיין, כמו גם חסימה פיזית של גמר משפט בטענה שאין זמן להרצאת דברים שאינם ערבים לאוזנו של המראיין.
זה קורה אצלנו.
ולכן, בשם חופש התקשורת, צריך תקשורת שתמחיש את העיוות. גם אם העיוות התקשורתי יתמיד או אף יתעצם בעיוותו המפלצתי - הציבור יזכה לשמוע ולבחון את הביקורת על התקשורת, את התקשורת הנוספת שעניינה טיפול בתקשורת המעוותת; הציבור יוכל לשמוע, לבחון, להבין וגם לשפוט.
דומה שבעניין זה, הציבור הישראלי התבגר והתחכם, וההוכחה לכך היא העובדה שהציבור כבר לא נעתר להוראות האח הגדול להצביע קדימה או שמאלה. זאת - על אף מסרים ברורים ושטיפת מוח גואה וגועה המגיעים לכלל הציבור דרך המשדר בדרכים והמרקע בבית.
ואם הציבור כבר מבין, המעמד של התקשורת מתערער, והיא נתפשת כגולם שמרוב גודלו הוא נעשה לא רק כבד גוף אלא גם כבד תנועה, עד כדי כך שהגולם התקשורתי הממשיך לגדול ולאיים - כבר לא רלוונטי, כבר לא מהווה איום על הדמוקרטיה, לכל היותר הוא מצחיק כמו הבריון של הגשש החיוור המבקש שיחזיקו אותו...
וזה נאמר במסגרת תקשורתית, שנושאה הוא ביקורת על התקשורת.