איפה הבושה?מצעד הכוכבים של "כוכבי הליכוד" לאחרונה, מראה על הכמיהה בחברה הישראלית לשינוי אמיתי בצמרת המנהיגות והפוליטיקה הישראלית. כמיהה הקיימת ממילא בציבוריות הישראלית, המשתוקקת לאישים ולהנהגה אחרת, מזן אחר בשונה מהקיים כיום.
אולי ניתן להצביע על תחילת השינוי המיוחל בחזרתו של בני בגין לפוליטיקה (ולאו דווקא בהדגשה לחזרתו לתנועת הליכוד). שהרי עצם שובו של האיש שיושרו וניקיון כפיו הינם סמל לדמותו (כממשיך השושלת האב - מנחם בגין ז"ל), משב רוח מרענן ממש לפוליטיקה הישראלית בכללותה.
מה שלא ברור לי, והייתי שואל את צמרת התקשורת הישראלית, היא הדחיפה והעזרה המסיבית לה זוכה הגברת ציפי לבני - שרת החוץ בתפקידה כיו"ר קדימה. זה החל בהתמודדותה מול השר שאול מופז ובסיועה המסיבי של התקשורת, מה שלאחר מעשה בו זכתה הגב' לבני בזכות מאות קולות ספורים - דבר שהוא בלתי נסלח ואף הייתי מסמן זאת כנקודת מפנה דרמטית של התקשורת המחוייבת לשמור על איזון ואובייקטיביות - ההיפך הגמור מהמתחייב. זהו מעשה נפשע ובלתי נסלח.
אילולא היינו מצפים למעט הגינות מצד התקשורת, הרי שהמעשים מדברים בעד עצמם, והדחיפה והעזרה המסיבית מצידה, ממשיכה ביתר שאת, לעין כל ובלי שום בושה.
כן לשינוי...יורשה לי להעיר הערה חשובה. המצב בו גדל הצימאון לפוליטיקה שונה, הוא עקב הוואקום שנוצר בהידרדרות המוסרית של ההנהגה בישראל בשנים האחרונות. החל ממרכזי המפלגות והעוצמה האדירה של חבריה, וכלה בשחיתויות ההרסניות בשלטון ובראשיה, גידול סרטני שצמח למימדים מפלצתיים שגרורותיו יכולים למוטט את החברה הישראלית כולה.
אך לצד זה שאיש לא חולק של השינוי המתחייב והמיוחל, נדמה כי מרוב "כוכבים" שהתקשורת ייחלה להצלחתם בעבר וניסתה להובילם לצמרת ההנהגה הישראלית (מה שהתברר לאחר מעשה כטעות וכהימור לא מוצלח (בלשון המעטה), הייתי מצפה מכולנו ובמיוחד מאנשי התקשורת לערוך חשבון נפש מינימלי. חשבון שהוא מחויב המציאות. שהרי כבר אמרו חכמים: "מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין".
לדאבון הלב, הכל נהיה סקטוריאלי ואישי, מבלי להעמיד בראש כל שיקול את הנקודה המרכזית והיא, מהי טובת העם והמדינה. אם מגמה זו תימשך ללא שינוי מהותי, הרי שאנו מאבדים את עצמנו לדעת, שהרי חיינו תלויים בכך.
המצב העכור בו נמצאת החברה וההנהגה בישראל, יכול להביא מאן דהו להחלטה פזיזה של מועמד לא בשל וראוי לתפקיד הרם על כס ראש הממשלה. אולי במדינות אחרות זה אפשרי, שם אולי יכולים הם להרשות לעצמם. אך במדינתנו הקטנה, המדובר הוא בקרב על חיי כולנו. קרב הישרדות ממש. על כן, חובתנו להעמיק ולהתבונן בטרם החלטה, שהיא כאמור גורלית וחשובה לחיי כולנו. כמעצבי דעת הקהל - לאנשי התקשורת במיוחד!
יכולים אנו לייחל לשינוי בהנהגת המדינה. אך מתוך שיקול נכון והבנה מעמיקה של מציאות חיינו. שוב, היות ומדובר בקרב על חיינו ממש.
אשר על כן, לתקשורת מוטלת החובה להביא כמה שיותר אינפורמציה אודות המועמדים להנהגת המדינה, מבלי להסתיר מידע כלשהו מהקהל הניזון מממנה. חובתה לחקור ולשאול את כל השאלות בנוגע לתוכניותיהם של כל המועמדים לתפקיד בטרם יום ההכרעה - הבחירות לכנסת. אך אל לה לנווט את הכיוון באופן חד סטרי לטובת מאן דהו. כאן כבר תהיה זו שגיאה רבתי ואף היסטורית מבלי להיכנס לתוצאה תהא אשר תהא בסופו של יום בקלפי.
ולאלה אשר בכל זאת חפצים להוביל מועמד/ת ספציפי/ת לראשות הממשלה וכראש מפלגה גדולה אומר: זכותכם לחשוב ככל העולה על רוחכם, אך לא כאשר אתם משדרים, כותבים, מפרשנים וכו' לקהל הרחב. שם תהיו ממלכתיים. ואם בכל זאת קשה לכם להתאפק, הייתי מציע לכם לא ליחצן זאת יותר מידי ומעבר לפרופורציות עבור מישהי/ו ספציפי/ת, שהרי זה יחזור אליכם כבומרנג. אל תשכחו ששנת 2008 אינה שנות ה-70 או גם ה-80. כיום הקהל הוא חכם הרבה יותר ממה שאתם חושבים עליו ועל האיי קיו שלו. בנוסף, זיכרו כי ל"מידתיות" ישנה חשיבות בכל דבר, בוודאי כאשר מדובר בחיינו ממש.
חז"ל ביטאו זאת בדבריהם: "אבטליון אומר: חכמים היזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות..." [פרקי אבות, פרק א, יא].
הצעה דחופה לסדרלדעתי, ראוי היה להעמיד במבחן את שלושת המועמדים העיקריים (מנהיגי הליכוד, קדימה ומפלגת העבודה) ואולי אף הייתי מרחיב את הצעתי דלהלן בנוגע לכל ראשי המפלגות באשר הם. הצעתי פשוטה: לערוך ראיון נוקב על כלל הנושאים הבוערים בחיינו לכל ראשי הסיעות בכנסת ובשידור חי. כך תינתן לציבור פרספקטיבה נכונה אודות מצע המפלגות בכל הסוגיות העומדות על הפרק ללא סיסמאות וגימיקים מוכרים שיתנוססו באוויר ללא שום תכלית.
הגיע הזמן להביא מידע נכון ומדויק אודות המפלגות השונות, ויהיה זה מעין כרטיס ביקור של מצע מדויק על כל אחת מהן.
כן לשינוי. לא לתעמולה חד-צדדית - סובייקטיבית.