בוויכוח המר הניטש בין אלה המחייבים את המשך שלטון ישראל על שטחי יהודה ושומרון לבין חסידי הוויתור על שטחים אלה, לעתים קרובות מוטחת בראשונים השאלה הנוקבת: "אז מה אתם מציעים? מהי האלטרנטיבה שלכם?"
בעוד שאת הישארותנו ביו"ש אכן ניתן לנמק בסכנות העלולות להיגרם עקב פינוי שטחים אלה, היעדר תוכנית חלופית להתמודדות עם הסוגייה הפלשתינית הוא בהחלט עקֵב אכילס של "המחנה הלאומי" בהתמודדותו עם "מחנה השלום".
על-רקע השממה הרעיונית שמציגות לבוחר מפלגות ה"ימין" בנושא זה, בולטת לשבח יוזמתו של ח"כ בני אלון להציג בפני הציבור הישראלי תוכנית מקפת למדי לטיפול בסוגייה זו, המעיבה על כל תחומי החיים במדינה והמהווה מכשול עיקרי לניהול רציונלי של משאבי המדינה ולהפעלת עוצמתה.
בתוכניתו זו של אלון – "
היוזמה הישראלית" שמה – מספר יסודות חיוביים ותקפים, ביניהם: זיהויו של ארגון אונר"א כמכשול מרכזי ליישוב הסכסוך הישראלי-פלשתיני, החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון ושיקום הפליטים מחוץ לשטחים הללו. אך יתרונה החשוב ביותר הוא הניסיון להתחיל בהסטת המאמץ למציאת פתרון מן התחום הפוליטי ושימת דגש על התחום ההומניטרי.
עם זאת, יש בתוכנית מספר מגרעות כבדות משקל, אשר עלולות להפוך אותה לבלתי ישימה, או גרוע מכך – למסוכנת.
חולשתה העיקרית של היוזמה היא מרכזיותו של המרכיב "
שותפות אסטרטגית עם ממלכת ירדן", שבמסגרתה "תשיב ממלכת ירדן את האזרחות לערביי יהודה ושומרון". התוכנית כולה מותנית, למעשה, בהסכמה ובשיתוף פעולה מצד ירדן. אולם הסבירות לקבלת הסכמה ירדנית כזו לשיתוף פעולה נמוכה למדי – ואף אם תתקבל, היא עלולה להצמיח מצבים רבי סיכון כמו אלה שהיוזמה נועדה למנוע – ואולי אף חמורים מהם.
מי רוצה להיות "קלגס הציונים"?
מתן תפקיד כה מרכזי ומכריע לירדן מאפשר למתנגדי היוזמה בישראל ובעולם לפטור אותה בקלות באמירות דוגמת: "כשיסכימו הירדנים – נדון בה". למעשה, לירדן יש מוטיבציה נמוכה מאוד לשתף פעולה עם יוזמה מעין זו. שהרי מדוע ירצה המלך ההאשמי להגדיל את המרכיב הפלשתיני באוכלוסיית ממלכתו – מרכיב שלפחות בכוח עוין את משטרו? אלו יתרונות יצמחו לו מכך – למעט התענוג המפוקפק של נשיאה בנטל האחריות למצבו של ציבור שנאמנותו לו מוטלת בספק?
יתרה מכך, גם אם המשטר ההאשמי אכן חושש מהקמת מדינה פלשתינית בשל האיום שזו עלולה להוות לשלטונו, קשה להניח שהוא ישוש ליטול על עצמו את התפקיד ש"היוזמה הישראלית" מייעדת לו – תפקיד שבגינו ניתן יהיה להציגו בעיניים ערביות כ"קלגס הציונים". זאת ועוד – מתן תפקיד כה חשוב לירדן מעניק לתוכנית חזות של מִחזור הרעיון "ירדן היא פלשתין", רעיון שעד כה לא שכנע איש, על אף שהקביעה שביסודו – נכונה.
אולם, אפילו תסכים ממלכת ירדן לקבל את המתווה המוצע, עלול הדבר להביא איום מוחשי על ביטחונה של ישראל, לא פחות מזה שאותו המתווה נועד למנוע, וזאת עקב תהליכים שעליהם אין לישראל כל שליטה.
כך למשל, באתר של "היוזמה הישראלית" מודים בכך שהשלטון הנוכחי בירדן "אינו בטוח והוא מאוים... ממזרח... וממערב". לפיכך, מה תהיה המשמעות מבחינת ישראל, אם השלטון "הלא בטוח והמאוים" בממלכה הירדנית ייפול בידי הרוב הפלשתיני, שבו הנטיות האיסלאמיסטיות רווחות למדי? במקום שהאוכלוסיה הערבית ביו"ש תהיה נתונה תחת השליטה המרסנת של מונרכיה מתונה, פרו-מערבית, היא עלולה להפוך לחוד החנית של משטר רדיקלי המופנה לעבר מישור החוף הפגיע, המשתרע לרגליה. כך, למרות החלת הריבונות הפורמלית שאותה מחייבת היוזמה, ימשיכו כוחות אירידנטיים לפעול להתהוותה של ישות ערבית קיצונית שתשתרע מפאתי פתח-תקווה ומבואות נתב"ג עד לגבול עירק.
אולם, גם אם המשטר הירדני הנוכחי לא יודח בפועל, עלולים להיווצר תרחישים מסוכנים אחרים. כך למשל, כיצד תתמודד ישראל עם מצב בו בית המלוכה ימשיך לכהן, אך מעמדו אצל הגורמים הרדיקלים במדינה ייחלש משמעותית והמשך קיומו יחייב ויתורים ומחוות מרחיקי לכת מצידו לגורמים אלה – כגון מתן חופש פעולה ל"מיליטנטים" ולקבוצות של "תנועות ההתנגדות" הפועלות נגד "הכיבוש הציוני" בתוך שטחי יו"ש?
מתעוררת גם השאלה כיצד תתמודד ישראל עם מצב של יציאת התקפות טרור מתוך האוכלוסיה הערבית בשטחי יו"ש נגד ישראל ונגד ישראלים – עקב עצימת עיניים או עקב אוזלת יד של הירדנים –– בין אם באמצעות חדירות של חוליות, ירי מנשק קל על עוברי אורח ועל כלי רכב החולפים בעורקי תנועה חשופים, ובין אם בהפעלת נשק תלול-מסלול – הפעם לא על שדרות הנידחת והנשכחת, אלא על שדרותיהן של ערי המטרופולין בשפלה ובחוף? האם תוכל ישראל להבליג לנוכח התקפות מעין אלה, כפי שהיא עושה כיום ביחס לעוטף עזה – ולהסתכן בשיתוק השגרה הכלכלית והחברתית במרכז המדינה?
לעומת זאת, אם לא תבליג ישראל, ותפעל למיגור מוקדי האלימות שתופעל נגדה בקרב האוכלוסיה הפלשתינית שתימצא תחת חסות ירדנית או בקרבת כוחות ירדניים האמורים לדאוג לשמירת החוק והסדר באזור, האם ניתן לשער אילו פעולות ינקוט אז המשטר הירדני (הנוכחי או העתידי) כדי להגן על אזרחיו החדשים ביהודה ושומרון? האם ישראל לא תילכד בדילמה של הצורך בסיכול הטרור נגד אזרחיה לעומת הצורך למנוע התלקחות עם השלטונות ברבת-עמון... יהיו אלה אשר יהיו?
אטומיזציה ודה-פוליטיזציה
החיסרון בייעוד תפקיד כה מכריע לירדן ביוזמת אלון מועצם על-ידי מגרעת נוספת שלה: הגבלת המאמץ ההומניטרי לשיקום האוכלוסיה הפלשתינית מחוץ לגבולות הארץ למגזר הפליטים בלבד. אכן, ליישום מוצלח של מהלך מעין זה תהיה תרומה חיובית בהחלט, אך אי-הכללת יתר המרכיבים של הציבור הפלשתיני בתוכנית השיקום המוצעת הופכת את "היוזמה הישראלית" להצעה לפתרון קבע אשר מנציחה את נוכחותה של אוכלוסיה ערבית גדולה וגדלה ב"גדה המערבית".
מצבה החברתי-כלכלי של אוכלוסיה זו יהיה, מן הסתם, ירוד בהרבה מזה השורר תחת שלטון ישראל, ואין להניח שמצב זה לא יחולל השפעות שיעיבו על כל תחומי החיים בתוך החברה הישראלית – הן במגזר הערבי והן ביהודי. קשה לראות כיצד תתמודד ישראל עם מצב זה מבלי שייווצר חיכוך בממשק שבין הממשל המקומי (של הירדנים) לבין הממשל המרכזי (של ישראל). חשש זה תקף גם לגבי שורה שלמה של פעילויות שלטוניות ומִנהליות כגון אספקת מים וטיפול בביוב, גביית כספי מיסים, אכיפת החוק ופיקוח על הסדרי התנועה בין ישראל ויו"ש, קביעת תוכניות הלימוד ופיקוח על תכניהן, אשר עלולות להוות מוקדי חיכוך שיחריפו מאוד את היחסים בין ישראל לירדן, יהיה משטרה אשר יהיה.
נקודות התורפה הללו בהיגיון הפנימי של "היוזמה הישראלית" מאפשרות ליריביה התומכים בוויתור של ישראל על יו"ש לתקוף אותה – ואף לבטלה. הצגת התוכנית כפי שהיא, מבלי לתקן את ליקוייה, עלולה להביא לדיסקרדיטציה של היסודות החיוביים והחשובים שאכן כלולים בה ולהסטת תשומת הלב הציבורי מהדיון בהם. יש אפוא צורך דחוף לערוך את ההתאמות ביוזמתו של ח"כ אלון כדי להגן עליה מפני ביקורת מיותרת. ואלה הם עיקרי ההתאמות:
- להימנע מייעוד מעמד של שחקן מרכזי ומכריע לירדן. אחרי ככלות הכל, כל תוכנית ישראלית להסדר ביו"ש, שיישומה מותנה בהסכמה של מדינה ערבית כלשהי ושאינה כרוכה בוויתור ישראלי מוחלט, נידונה כמעט בוודאות להידחות.
- להימנע מהתייחסות לפלשתינים כאל ישות קולקטיבית בעלת שאיפות פוליטיות מדומות, ולהתייחס אליהם כאל פרטים בעלי צרכים הומניטריים מוחשיים.
- להרחיב את הצעת השיקום של הפלשתינים לאוכלוסיה כולה - ולא להגבילה לפליטים בלבד. בהיעדר הרחבה כזו היוזמה היא למעשה מִתווה לפתרון קבע שמנציח נוכחות ערבית מסיבית ביו"ש, שהטיפול בה מופקד בידי שלטון נוכרי – ובכך למעשה מקַבֵּע חלק גדול מהבעיות שהוא מתיימר לפתור.
- לשאוף ל"אטומיזציה" ול"דה-פוליטיזציה" של הבעיה הפלשתינית על-ידי הפניית מאמצי השיקום ישירות למפרנסים פלשתינים ולראשי משפחות באופן אישי, ולא באמצעות מסגרת ארגונית ערבית, המתיימרת לייצגם כגוף, אך עלולה להיות מעוניינת בהכשלתם של מאמצים אלה.
- להימנע מהשקעת מאמצים בפתרון הבעיה, ולשאוף לפורר אותה - לא לנסות לתת מענה לתביעות לאומיות כוזבות, אלא להשקיע מאמץ במתן מענה למצוקות אישיות אמיתיות.
לפירוט נוסף ולהצגת תוכנית מפורטת להתמודדות עם האתגר הפלשתיני הכוללת את ההתאמות המוצעות – ר' המדינה הפלשתינית: אם לא תרצו – אכן זו אגדה (
חלק א') וכן המדינה הפלשתינית: אם לא תרצו – אכן זו אגדה (
חלק ב').
יש לקוות אפוא שמחברי "היוזמה הישראלית" ומקדמיה יהיו ערים ורגישים לפגמים שבהצעתם ויהיו נכונים לפעול לתיקונם בהקדם – כדי לקדם ביתר יעילות את מיזמם המבורך בקרב הציבור בארץ ומחוצה לה.