החיילת שלי

ראיתי אותה במחסום. מהשיחות הקולניות שניהלו החיילים עם החיילת, קלטתי ששמה נילי. ניכר שהיא מאד השתדלה לשוות לעצמה מראה מרושל. היא שימשה בתפקיד הכלבנית של המחסום. בין משימה למשימה היא לא הפסיקה לטפח את הלבוש המרושל. עשתה את כל המאמצים שיהיה מה שיותר מרושל. אי אפשר היה שלא להתרשם מהעובדה שהיא מקדישה את כל עתותיה במחסום לעצמה. תוחמת את כל זמנה הפנוי ממשימות "צבאיות" להשקעה רבה של מחשבה ומאמץ ברישול, שיהיה כמה שיותר מופגן וכמה שיותר מוחצן. בהופעתה ניתן הֶדְגֵּש מיוחד לנשיאה המרושלת של כלי הנשק האישי. (רב סרן מרסל, מפקדי בטירונות בצנחנים לפני למעלה מחמישים שנה, על הופעה כזאת של חייל היה מפגיש אותו לפחות עם 30 יום כלא). התקשיתי להבין איך חיילת, שהייתה יכולה להיות נכדתי, מעבירה את זמנה הפנוי רק בשיחות צעקניות עם חיילים ומפקדים ובטיפוח של הופעה מרושלת. לצערי, זו לא פעם ראשונה שאני נתקל בתופעה, שחיילות במחסומים מסגלות לעצמן הופעה "גברית קשוחה" עם מאמץ מיוחד להיות מרושלות, וזאת כשהן מנהלות שיחות מחרישות אוזניים. אודה שהוולגריות המתפרצת מהקול והלבוש צרמו לי ואף הכאיבו לי. כי בכל חיילת, כאמור, אני רואה את מי שהייתה יכולה להיות נכדתי ואולי הייתה תלמידתי. רק אל תאמרו לי שאני חוזר על עצמי. כן, אני חוזר ואומר עוד פעם שהכיבוש משחית. הוא משחית אפילו נשיות ואסתטיקה בהופעה של חיילת. מצער וכואב שכלי הטיפוח הנשיים שאני ראיתי במחסום - היו וולגאריות וכמה שיותר גסות רוח... והעברית נשארה נכלמת ודומעת. הייתה זו עברית שהתחילה ב"חבל על הזמן" נמשכה ב"תקפוץ לי" והסתימה ב"מי אתה בכלל, אתה יכול להזדיין, עוף לי מהעיניים", וגם דאגה להבהיר לכולם "שאותי אבא שלי לא עשה מאצבע" וכדי שהאמירה תהיה משכנעת נוספה לכך גם תנועת יד... כל זה נשאר בתחום הדיאלוג הקולני והצורם בין החיילת והחייל. גם העוברים במחסום, המבינים את השפה העברית, נאלצו לשמוע את הפנינים הצה"ליים מחרישי האוזניים של השפה העברית המובסת והמבוישת. מצער שהמחסום השחית לא רק את השפה העברית אלא אפילו כיער את היופי בו התברכה נילי.