לאחר כל "פיגוע פלילי" או חיסול של דמות הקשורה בעולם הפשע, נשמעות הסיסמאות השדופות והמקובלות של הצורך והחיוניות להילחם ולהגביר את המלחמה בפשיעה המאורגנת ובעיקר לתת ביטחון אישי לאזרחים. לכל הסיסמאות האלה - עדיין אין כיסוי ממשי בשטח.
כאשר המשטרה טוענת, לאורך כל הראיונות שלה עם בכירי המשטרה בתקשורת, כפי שקרה לאחר "החיסול הממוקד" של יעקב אלפרון ז"ל, או לאחר הפיגוע של עו"ד יורם חכם, ניסיונות ההתנקשות בעברייני צמרת, שאנחנו "מוכנים לכל תרחיש", יש לנו הערכות בדוקות מי עשה זאת, אנחנו פרושים בכל הארץ וכו'.
זה באופן טבעי מעלה גיחוך קל ופקפוק גדול. המשטרה עושה כמיטב יכולתה, זה נכון. למשטרה אין מספיק תקציבים, כוח אדם מיומן, אמצעים כדי להילחם באופן יעיל ב"פשע המאורגן" ולא בפשע הרגיל הלא מאורגן.
המשטרה לא אשמה בלעדית. הממשלה, הכנסת, כל רשויות האכיפה לא עושות מספיק, לפעמים לא יכולות בשל מגבלות תקציביות וחסמים משפטיים. אבל גם במסגרות הקיימות ניתן ואפשר לעשות יותר, עם ארגון, מוטיבציה ואיחוד כוחות בין גורמי האכיפה.
ניתן לעשות יותר- אם הגורמים המתאימים: ממשלה, כנסת, משרד המשפטים, מס הכנסה, מע"מ, משטרה, פרקליטות ומערכת בתי המשפט יתאגדו יחד למשימה לאומית רב שנתית למלחמה בארגוני פשע ובמשפחות פשע.
ארגוני פשיעה
משך שנים רבות, התעלמו במשטרה ובפרקליטות מהתופעה שהלכה וצברה תאוצה של התארגנות גורמים פליליים, בקבוצות, באיזורים, במשפחות, לביצוע עבירות פליליות בקנה מידה גדול, אזורי או ארצי בתחומים כמו: סחר בסמים, זנות, פרוטקשן, סחר בנשים, גניבת מכוניות, השתלטות על ברים, דיסקוטקים, כדורי אקסטזי ועוד ועוד... ההתעלמות הזאת, משך שנים - עלתה למשטרה ביוקר עכשיו.
כאשר ישראל חתמה על האמנה האירופית למלחמה בפשע המאורגן בשנת 2000 - היא נאלצה בלית ברירה, לחוקק חוק נגד המלחמה בפשיעה המאורגנת וכך נולד
"החוק למאבק בארגוני פשיעה" - 2003 ובו הגדרות כלליות של ארגון פשיעה, פעיל או חייל בארגון ומי שעומד בראש ארגון פשיעה. הבעיה בחוק שהוא מופעל באיטיות ובכבדות ויש בו חלקים, כמו החרמת רכוש, בתים, מכוניות, כסף ורכוש אחר, שיש חשש שהושג בפשע, שקשה מאוד, לאור הפרוצדורה הקיימת, לממש, ולכן אפשר בקלות רבה מידי לעקוף את המגבלות שבחוק.
משפחות פשע
המושג השתרש בלקסיקון התקשורתי והיום יומי, ורבים מעבירים עליו ביקורת, לרוב לא עניינית וחלקם מחוסר ידע. המושג משפחת פשע - יש לו בסיס איתן במציאות, בספרות הקרימינלית ובסרטי המאפייה למיניהם.
במציאות, אכן קיימים ארגונים שהבסיס שלהם בנוי על משפחה אחת, אחים, אחיות, בני דודים והדוגמאות רבות הן בציבור היהודי על גווניו והן בציבור הערבי.
כמו כן, המצטרפים לארגונים או הפעילים בהם, הקרויים חיילים, אכן מצטרפים "למשפחה", נותנים להם להרגיש שייכות משפחתית וקירבה. דבר היוצר מחויבות, נאמנות ומוטיבציה. כך, כשטוענים "משפחת פשע" - גם שהיא לא אורגנית או גרעינית, היא בהחלט, במושג ובתפיסה שלה, אכן משפחה - לעניין הפלילי.
יש המנסים להקטין או לגמד את התופעה, מטעמים ברורים בעיקר מצד עורכי דין העוסקים בתחום, גם מצד אנשי משטרה כדי לא ליצור פאניקה מיותרת, זה מרגיז, מקומם ומעורר תהיות.
לנער את מערכות אכיפת החוק
כאשר תיקים פליליים נמשכים ונמרחים על שנים, או עבריינים כבדים משוחררים בשל התמשכות הדיונים, זה חמור. כאשר תיקים נחקרים שנים רבות, כמו תיק איווט ליברמן, גאידמק, אפל ואחרים. משך תקופות של 10-7-5 שנים, תוך חריגה ופגיעה בזכויות יסוד, כמו האזנות סתר בלתי חוקיות, הדלפות מגמתיות, זה חמור ומדאיג.
כאשר תיק הנשיא קצב מתמשך, מקרטע והחלטת היועץ מגמגמת, זה תמוה, ואז נשאלת השאלה - איך ומתי יילחמו בפשע המאורגן?.
תופעות אלו פוגעות ברשויות האכיפה, והציבור מאבד אמון בהן וביכולתן.
לכן הצעתי היא לתת לנושא עדיפות עליונה, להכין תוכנית רב שנתית למלחמה בפשיעה המאורגנת ובפשיעה בכלל, להגדיל תקציבים, כוח אדם, אמצעים משוכללים, פרקליטים, שופטים ומאות שוטרים.
המשטרה עשתה צעד חשוב קדימה, לאחר שנים של התלבטויות וניסיונות סרק, והקימה גוף עליון למלחמה בפשיעה, המאגד בתוכו את המשטרה, פרקליטות, שב"ס, מס הכנסה, מע"מ, הרשות לניירות ערך - גוף עליו כתבתי, הרציתי כבר שנים רבות קודם לכן, כאגרוף ברזל למלחמה בפשיעה.
לגוף הזה, צריך להזרים חשמל ומוטיבציה בצורת תקציבים, אמצעים וכוח אדם. צריך להפעיל במהירות את "התוכנית להגנת עדים", אשר כבר קיימת בחוק, אבל לא מופעלת מעשית בשל חוסר תקציב, אמצעים וכוח אדם מתאים.
אל תהיו נאיביים
עד שהממשלה והמשטרה יתארגנו לפי המודלים החדשים למלחמה ב"פיגועים הפליליים" - הטרור הפלילי יימשך. העבריינים - נמצאים בכל הפרמטרים, שני צעדים קדימה מהמשטרה, בציוד, באמצעים, במוטיבציה, וביכולות הן של כוח אדם ובמיוחד כסף רב. כמו כן, יש להם נגישות וקשרים ובמשטרה על-ידי משתפי פעולה, לוקחי שוחד, בין השוטרים והקצינים.
שלא תהיה אי הבנה, אי אפשר לחסל את העבריינות הפלילית, כמו שאי אפשר לחסל לגמרי את הטרור ואת הזנות. אבל, אפשר וניתן להוריד את הלהבות, לצמצם את תחומי הפעילות, להגביר את האכיפה, גם אם צריך לשנות חוקים ולקצר פרוצדורות להחמיר בענישה, לבטל חופשות, חנינות ולהחזיר את הביטחון לאזרח הפשוט במדינה, ברחובות ובבתים.
נקודות למחשבה
1. אותה תקשורת, התוקפת את המשטרה ואת מערכת אכיפת החוק על אזלת יד במלחמה בפשיעה - הופכת את אבירי הפשע, לגיבורי תרבות, סלבריטאים, תוכניות ריאליטי, ביקור בית מצולמים. על מזבח הרייטינג. הגיע העת להפסיק עם הנוהג הפסול הזה.
2. ליד המשבר הכלכלי - יש לטפל גם במשבר הביטחוני, האישי, האזרחי.