לא בלב קל אני כותב רשימה זו, אך אני סבור שטוב שאשמיע את דעתי בנושא הכאוב מאשר בכלל לא.
תילי מילים כבר נכתבו, הושמעו ופורסמו בעיתונות ובכלי התקשורת בנושא החזרת גלעד שליט, ועוד העט נטוי. הנושא לא יורד מהכותרות ובמידה מסויימת בצדק, מי אינו רוצה בהחזרת גלעד שליט הביתה בריא ושלם ובמהרה?
זה בקונסנסוס: ודאי שאין מי שמתנגד לחמלה ולתקווה ששבויים ישובו. פופולרי להגיד ולדרוש כמה אנו רוצים את גלעד שליט בבית ולהגיד שיש "לעשות הכל" ו"בכל מחיר" כדי שזה יקרה.
עד כמה שזה נשמע אכזרי וכואב, דומה שאם מבקשי טובתו של גלעד שליט היו שותקים במקום להרעיש עולמות - הוא מזמן עשוי היה להיות מוחזר לביתו ומשפחתו. תגובות רגשניות בתקשורת בפרט בעת המשא-ומתן על חטופים בכלל רק מעודדות את הטרוריסטים למעשי חטיפה נוספים ולדרישות כופר דמיוניות שאין המדינה יכולה לעמוד בהם והעובדה, החמאס רק מקשיח את תנאיו.
אין ספק שזכותו של אב ומשפחתו להפוך עולמות, לזעוק ולדרוש שישחררו את בנו, וכל אב היה נוהג כמו אביו של גלעד שליט. אולם מנהיגי האומה מחוייבים בתגובה שקולה, עניינית, שהיא בסופו של דבר גם יעילה הרבה יותר.
כולנו רוצים בשובו, אך חלקנו לא נוהגים בהיגיון. די ללחץ הציבורי והתקשורתי. למנהיגינו אינטרס ברור להשיבו הביתה, אך קבלת ההחלטות בעניינו אינה קלה או פשוטה - חיי אדם עומדים על כפות המאזניים בכל דרך שבה יבחרו.
למעשה, עניין החזרת גלעד שליט התבסס בתודעה הציבורית במגוון
דעות ופרשנויות ואלה העיקריות שבהן:
הראשונה, הפניית אצבע מאשימה לממשלה ולמנהיגיה ובדרישה להחזיר את גלעד שליט בכל מחיר הביתה, וכאשר מציינים כל מחיר, הכוונה למלא את דרישת החמאס במלואה ולשחרר מיידית את כל האסירים על-פי דרישתם, וגם את הרוצחים המסוכנים והמתועבים ביותר.
השנייה, לתת לממשלה שאמורה להבין בנושא, לנהל ולהתנהל בסוגייה הכבדה שמונחת על שולחנה תוך הפעלת סמכותה לבצע אל ורק מה שטוב למדינה ולא תחת לחץ התקשורת והמשפחות כדי למנוע מהחמאס להבין שככל שהלחץ יגבר המחיר אכן יהיה גבוה יותר.
השלישית, עמדה שהדי ניצניה מתפרסמים בהרחבה לאחרונה, שאין לשלם בשום אופן את המחיר שדורש החמאס, כי המחיר מסכן יותר את המדינה ואזרחיה גם אם יש סיכון בכך שגלעד שליט לא יוחזר בשלב זה.
לא קשה לשער מדוע העניין תקוע מזה כשלוש שנים ולא נגמר עדיין, להבנתי
הסיבות העיקריות לכך הן:
א. המחיר של 1,500 אסירים מבוקשים מהם 450 רוצחים אכזריים שרצחו כ-1,000 אזרחים, ואשר לכידתם עלתה גם היא בדמים, הוא מחיר מופרז וקשה מאוד כאחד, שהמדינה לא צריכה ולא ויכולה לשלם.
ב. המחיר המופרז ולא בטוח שהוא סופי, כי לחמאס כנראה נוח שגלעד יישאר בידיהם ובמעקב אחר הלחץ הציבורי בארץ על הממשלה, הם משוכנעים שהם יקבלו את הרף הגבוה לדרישתם וייצאו מנצחים גדולים ובגדול.
ג. מעבר למחיר הגבוה ותהלוכות הניצחון הצפויות וחיזוק מעמד החמאס ברצועה ובעיני העולם הערבי, הרוצחים המשוחררים יחזרו בביטחה לפעילות הטרור ויבשילו התנאים לנפגעים נוספים מצידנו כתוצאה מכך.
ד. אין מחלוקת על כך, ששחרור אסירים אלה, יעודד חטיפות נוספות בדרכים ובשיטות כיד הדמיון הטובה.
ה. ביצוע עסקה זו, תהווה פגיעה מוחלטת בכושר ההרתעה של צה"ל ומערכת הביטחון אשר יגביר את פעולות הטרור ולחטיפות נוספות כתוצאה מכך.
ו. גורמי ביטחון טוענים, כך פורסם, שיותר מ-30 איש נהרגו ויותר מ-100 נפצעו בגלל שחרור אנשי הג'יהאד האיסלאמי בעסקת טננבוים - אין לחזור על כך.
ז. אין עדיין כיום אופציה צבאית לביצוע שחרורו של החייל בהעדר מודיעין ומידע, אך אני סמוך ובטוח שעובדים גם על כך.
הציבור צריך להיות בטוח שעניין הפעילות הרחבה ברצועת עזה מתעכב בין היתר, גם משיקולי אבטחת שלומו של גלעד שליט.
לא כולם חוזרים הביתה
אמירתה של ציפי לבני בעניין גלעד שליט אינה "אומללה" כפי שהתבטאו גורמים שונים. היא בהחלט אמיצה וכנה ומציגה אמת פשוטה והדגישה שעושים וימשיכו לעשות כל מאמץ כדי להביא את גלעד הביתה, ועם זאת הוסיפה משפט, שברור כי הוא האמת לאמיתה גם אם היא כואבת לכולנו
"לא תמיד אפשר להחזיר את כולם הביתה". אנחנו טובים בהזדהות עם כאב פרטי של המשפחות אך פחות טובים מלעשות את חשבון הנפש מה טוב למדינה עצמה ולכלל אזרחיה.
יש לדרוש מציבור שהחלטות מעין אלה לא יתקבלו בהתלהמות, הפרחת סיסמאות על-פי הלחץ הציבורי והתקשורת המגוייסת כפי שקרה בעסקת אלדד ורגב ז"ל, שהייתה לכל הדעות עסקה רעה לנו והפסדנו בה הרבה מאוד, כי מדינה שלמה כרעה על ברכיה בסחטנות החיזבאללה וקיבלה גופות בלבד.
יתר על כן, עסקת החלפת גופות במחבלים חיים עם חיזבאללה שבוצעה לאחרונה עלולה חלילה לפגוע בחייו של גלעד שליט וחטופים נוספים, כאשר החמאס יודע שגם על גופות, ישראל תהיה מוכנה לשלם מחירים גבוהים וכבדים.
בבואנו להפעיל שיקול דעת, אנו חייבים להזכיר את ההשלכות הוודאיות של שחרור אסירים רוצחים - הן אינן רק פעולות טרור נוספות, והרוגים נוספים, אלא גם הכשרת הקרקע לחטיפות נוספות.
ההיגיון והשכל הישר אומרים, שביום בו נפנים את העובדה שלא כל חייל אפשר להחזיר הביתה, ושלא ניתן לספק את תאוות הסחטנות של טרוריסטים, קלף המיקוח העיקרי יישמט מידם ונוכל לדון איתם על חילופי מוחזקים בצורה שפויה כי במצב עניינים כיום, החמאס יודע שבסופו של דבר הוא יקבל את מבוקשו ועובדה, המחיר עולה מיום ליום בפרט אחרי עסקת אלדד ורגב ז"ל.
חייל היוצא להילחם במסגרת שירותו הצבאי צריך לדעת ולמרבה הצער גם משפחתו, שבמקרה הגרוע ביותר הוא יכול להיהרג חלילה או להיפצע ולהישאר נכה למשך כל חייו, והוא יכול גם להיחטף עם סיכוי טוב לחזור בריא ושלם הביתה, כפי שקרה לא אחת במלחמות ישראל, כך שמצב של חטיפה הוא הרע במיעוטו באפשרויות הגרועות, אך אנו עוסקים הפעם בארגוני טרור רצחניים ולא במדינות.
הלחץ הציבורי הכבד מצד אחד מעלה את מחיר שחרורו של שליט ופוגע בשיקול דעתם של קברניטי המדינה, הנסחפים בעל כורחם אחר דעת הקהל, בפרט ערב בחירות, מצד שני, הדבר מסכן את החזרתו הביתה. משתתפי העצרות לשחרורו והמפגינים נגד "חוסר המעש של הממשלה" בעניינו נדרשים לחשבון נפש נוקב: מהו מחיר הדמים שהם מוכנים לשלם בעבור שחרורו ואיך ננהג חלילה במקרה של החטיפה הבאה.
סביר להניח, שביום שנפנים את העובדה שלא כל חייל אפשר להחזיר הביתה, ושאי אפשר לספק את תאוות הסחטנות של טרוריסטים, קלף המיקוח העיקרי יישמט מידם.
לכן הצעתי גם במאמרי הקודם, לקבוע
קוד לאומי למצבי חטיפות חיילים ואולי חייבים לחוקק חוק: אין מו"מ עם חוטפים. אפשר להוציא מהחוק את גלעד שליט ורון ארד, אבל הוא יגן על חיילים ואזרחים מפני חטיפות עתידיות, פשוט מפני שלא תהיה סיבה לכך. הגבלת התמורה נועדה להקטין את המוטיבציה של ארגוני הטרור, את התעוזה, התכנון ומספר הניסיונות לחטוף ישראלים נוספים.
סיכום
אין מנוס, במצב הנוכחי יש לתת אמון בממשלה, במנהיגיה ובאנשי המקצוע הביטחוניים אשר ישכילו לקבל את ההחלטה הנכונה והנבונה כשטובת גלעד והמדינה כאחד לנגד עיניהם. ובמקביל, לחבק את משפחת שליט, להביט ישירות בעיניהם ולומר באומץ ובגלוי לב,
"יקרים! לצערנו, זה המצב להיום".