"אבל בית הדין חייב להגן על השקטים, כדי שלא יפגעו בהם התוקפנים והטרדנים. בית-הדין חייב להגן על החלשים מפני החזקים." (יאנוש קורצ'ק)
כדרכם של כנסים אקדמאים, בייחוד כנסים שנועדו לכבוד דמות מסוימת בעולם המשפט, הקיטש והשמאלץ של ראשית הכנס, הינם כמעט הכרח בלתי נמנע.
ולמרות הכל, גם מבעד למסכי הקיטש (אשר מתחייב כמעט, כאמור, מקיומם של טקסים כאלו כמו שנישוק הדודה רבתא מקריית אתא מתחייב בלילות סדר ומפגשים משפחתיים), לא ניתן היה להתעלם מהשפעתה המכריעה של השופטת רוטלוי על דרכם של כמה וכמה (וכמה!) אנשים בעולם המשפט, כפי שהדברים בוטאו בדברי הפתיחה שנשמעו.
את הכנס פתחה ד"ר איילת בלכר פריגת, שותפה במרכז לזכויות הילד והמשפחה במכללת שערי משפט, שהודתה כי דוחות וועדת רוטלוי, אותם קראה לצורך הכנת מערכי שיעור, השפיעו על, ועיצבו את תפיסת עולמה כאם טרייה. נשיא המכללה, פרופ' שלומי יהודה ציין את רוטלוי כשופטת אשר משמיעה את קולן של קבוצות מושתקות ומודרות באוכלוסיה: לא רק ילדים אלא גם אנשים אשר ננקטים כנגדם הליכי אשפוז פסיכיאטרי כפוי.
ד"ר אביעד הכהן, דיקאן המכללה, אשר היה חבר בוועדת רוטלוי לזכויות הילד, ציין כיצד מאז שנחשף לרטוריקת זכויות הילד הוא קורא כל פרשה בתורה באור חדש: כך לדוגמא, הוא מציין, לקיחת משה מן היאור לבית פרעה נתפסה אצלו כ"השמה חוץ ביתית".
שפת זכויות הילד
הגם שהדברים נאמרו בהומור הם כוונו לריפרור של אלמנט העובר כחוט השני בעבודתה השיפוטית של רוטלוי: החדרת שפת 'זכויות הילד' לשיח המשפטי, והוספת זוג עיניים נוספות להחלטות שיפוטיות אשר נוגעות לילדים: עיני הילד עצמן. רוטלוי היא זו אשר הובילה מהפך קונספטואלי בגישת המשפט אל הילד: לא עוד 'טובת הילד', מינוח המדיף ריח חריף של פטרונות, אלא 'זכויות הילד'. במילים אחרות, טובת הילד אינה יכולה להידון ללא שהילד יביע את עמדתו באשר ל"טובתו".
אבי זינגר, יו"ר פורום משפחה בלשכת עורכי הדין העיד כיצד עורכי הדין ידעו שכשנכנסים לאולם של השופטת רוטלוי, נתקלים ברוח שיפוטית נעימה, עד שזה מגיע לטובת הילד, שם, לדבריו, לא היו כל ויתורים.
נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, אשר נשאה דברים מיד לאחר מכן, העלתה על נס את המהפך התפיסתי שעבר המשפט מאז ימי בראשית עד היום בכל הנוגע לילדים: בעוד שבימים עברו נתפש הילד כ"קניין" של הוריו, וכמושא לחובות, ובראשן חובת הציות להורים וחובת כיבוד ההורים, הרי שכיום עברנו לרטוריקה של 'זכויות הילד', רטוריקה אשר מבטאת ראייה של הילד כבעל אישיות עצמאית, ורצונות משלו.
חלוצה בפני המחנה
הגם שכיום אנו תופסים את האוטונומיה האישית של הילד כמובנת מאליה, לא תמיד היו פני הדברים כך. ביניש ציינה את רוטלוי כחלוצה בפני המחנה אשר קידמה רפורמות בהתייחסות המשפט לילדים, כגון איסור על ענישה גופנית, זכות הילד להישמע, זכות הילד לייצוד וכדומה.
הנשיאה ביניש לא התעלמה מן האקטואליות של המלחמה בימים אלו והמשיכה וציינה כי "ימי המלחמה ממחישים את הצורך החיוני בהגנה על ילדים ומניעת חשיפתם לרוע של עולם הבוגרים".