לא ברור לי כאזרחית מן השורה, מדוע עלי לממן את ישיבתם בכנסת של אלה האומרים לי כי הנני אורחת בלבד בארצי, ועליהם לא מוטלת משום מה, חובה אשר מוטלת עלי- לכבדם.
גם ללא נטיה פוליטית ימנית, וגם ללא משיכה לפאשיזם- יש בהחלט טעם להרהר בהחלטת בג"צ כלפי המפלגות הערביות, וההרשאה אשר ניתנה להן להמשיך ולחתור תחת אושיות המדינה הציונית, להטיל ספק בצדקת קיומנו כאן, ולהודיע לנו חדשות לבקרים כי אנו היהודים אורחים בלבד במדינתנו, וכי היא שייכת להם.
משום מה לא נדרשת מהם קבלת החובות אותן חייב כל אזרח החי במדינה כלשהיא:נאמנות בסיסית, וקבלת העובדה כי המדינה היא מדינת כל תושביה, אך בראש ובראשונה היא מולדתם של היהודים. עובדות אלו נובעות הן מכח חוק השבות והן מתוך החלטת האו"ם שהתקבלה בזמנו, ואפשרה את הקמת המדינה היהודית.
הכנסת היא גוף הממומן על-ידי האזרח הישראלי, ומדוע זה יאות אזרח ישראלי לממן את משכורתו וזכויותיו של חבר כנסת, החותר תחת זכותו הבסיסית של האזרח הישראלי עצמו לראות בישראל את ביתו? ומה הקשר בין החלטת בג"צ לאמירתו של היוע"מ לממשלה כי אין ראיות המאפשרות הוצאת המפלגות הערביות מן הכנסת?
היועץ המשפטי לממשלה אינו דמות המעוררת בציבוריות הישראלית אמון רב, ומפליא כי בג"צ נתלה באמירתו זו של היועץ.
כישראלית יש לי הזכות המלאה לדרוש משטר דמוקרטי אשר הסתה כנגד זכויותי הבסיסיות לחיות כאן לא תשמענה בבית המחוקקים הישראלי.
למעשה בג"צ בהחלטתו היום נתן לגיטימציה לקריאות הגנאי של גורמים מסוימים בכנסת ישראל כנגד הציונות ואין בהחלטתו דבר וחצי דבר הקשור לשמירת הדמוקרטיה בארץ.
אין זו הפעם הראשונה בה בג"צ בהחלטותיו מפגין נתק מוחלט מן המתחולל בארץ ותירוץ הדמוקרטיה ברוממות פיו.
נראה כי להיות פטריוט יהודי וישראלי, מתפרש משום מה, הן בשמאל והן (למרבה הצער) בבית הדין הגבוה לצדק, כאנטי דמוקרטי וכפאשיזם. אני תוהה מהי הדמוקרטיה אותה מציע למשל ח"כ טיבי, אשר נהנה מאד מן הדמוקרטיה הישראלית-כאשר היא משרתת את מטרותיו, אך היא הופכת לפאשיסטית, כאשר אותה דמוקרטיה עצמה מציבה לפניו גבולות.
נקבל את הכרעת בג"צ - אך שמורה לנו הזכות לחוש אכזבה מן ההחלטה.