יש בית משפט בירושלים, אשר פסק כי המפלגות הערביות זכאיות להתקיים ואין לפסול אותן מלהתמודד על מקומות בכנסת.
מלכתחילה הטיפול בתופעה של שלילת ערכי היהדות הכלולים במגילת העצמאות ותופעות אחרות המתפרשות כפגיעה במדינת ישראל - היה טיפול שלילי, מהבחינה שהועדפה הגישה למנוע את מה שהוא רע וגרוע, במקום לחייב את מה שהוא טוב וראוי.
לו עיקר המאמצים היו מנותבים בכיוון החיובי, אזי אוהבי מדינת ישראל השומרים על צביונה היהודי והדמוקרטי, לא היו מפסידים במאבקם.
הדרך הנכונה היא לחייב בחוק כל חבר כנסת להבעת נאמנות למדינת ישראל, ולפעילות אקטיבית במסגרת הכנסת, וכחלק מהתפקיד של כל חבר כנסת לסייע לכוחות הביטחון וליטול משימות של פעילות שטח המחזקת את קיומה, ביטחונה ושגשוגה של מדינת ישראל ברוח מגילת העצמאות.
מתוך ידיעה מראש של מה שצפוי לכל חבר כנסת – לפי מה שיושת עליו כחוק, על-ידי מנגנון הכנסת באישור היו"ר – מי שמתנגד לקבל על עצמו מטלות מסוג זה, ממילא לא ייאבק על מקום בכנסת ישראל, ומי שייבחר כחבר כנסת, יידע כי מראש כי כחלק אינטגראלי של תפקידו, בו הוא בחר ועליו הוא נאבק עד להשגה – יהא עליו לתרום תרומה ממשית לבטחון המדינה נגד אויביה באשר הם.
חקיקה מסוג זה אינה מפלה, רחוקה מגזענות, משמרת את ערכי הדמוקרטיה ויוצרת מצב בו נבחרי העם מהווים דוגמא ומופת לאזרחים שבחרו בהם.
יכולים להיות חילוקי דעות בין חברי הכנסת בדבר הדרך להגעה אל המטרות, אך לא יתאפשרו חילוקי דעות בקשר למטרות עצמן – ובכללן, לא מהשפה לחוץ אלא גם בדיבור וגם במעשה, תרומה לבטחון המדינה וכחלק מתרומה זו – החלשת כל אויב המשיג על קיומה של המדינה, קל וחומר הפוגע בה.
במסגרת זו, ח"כ אחמד יקבל על עצמו מטלות לחיזוק צה"ל ולהחלשת כנופיות הטרור, וח"כ יורם גם. ח"כ יורם כמו גם חברו אחמד, לא יוכלו לטעון כי מדובר בפעולות המנוגדות למצפונם, מהסיבה שהדרישה החיובית הזו היא חקוקה וידועה מראש, והרי הייתה גם ליורם וגם לאחמד האפשרות שלא להציג עצמם כמועמדים להיבחר לכנסת.
הנאמנות של חברי הכנסת למדינת ישראל לא צריכה כלל להיות בסימן שאלה, ומקומה אינו בדיונים ציבוריים.
פשוט, הגיוני וצפוי, כי מי שהוא חבר בבית המחוקקים הישראלי, הוא גם דואג ותורם לחוסנה, להצלחתה של מדינתו, ולניצחון צבאה על כל מי שפוגע באזרחי המדינה ובצה"ל.