שלא כבכל מדינה מתוקנת, יש בישראל תקנות וחוקים למראית-עין. אלה, מסתבר, קיימים על הנייר בלבד. כמו אותו "חוק כנוביץ" אומלל מן ההיסטוריה, שאף כי אוסר קיומם של מפגעים סביבתיים - לא נמצא, עד עצם היום הזה, מי שיאכוף אותו הלכה למעשה.
אלא ש"חוק כנוביץ" הוא רק דוגמה אחת מני רבות להפרתם של חוקים ותקנות בריש גלי. מאז שנחקק, במחצית המאה החולפת, זרמו מים רבים בים, והפרות למיניהן כבר הפכו ללחם-חוק. מסתבר שכשלון מושאיו של "חוק כנוביץ" - מניעת רעש וזיהום אוויר - הם רק שני סימפטומים אופייניים לסטירת הלחי שספגו מי שהביא לחקיקתו, ח"כ ד"ר קורט כנוביץ, ומי שמאוחר יותר נכשל ביישומו כראש מלר"ז (המועצה למניעת רעש וזיהום אוויר) האימפוטנטית, ח"כ ידידיה בארי.
בכל מדינה מתוקנת מצויינים על גבי מוצרים קוסמטיים תאריכי התפוגה שלהם. לא בישראל! הדברים אמורים במיוחד בבשמים ובמשחות למיניהן, שתוקפם הינו בר-חלוף. למותר לציין כי השימוש בהם מעבר לתוחלת-חייהם, לא רק שאין בו תועלת, הוא גם עלול להיות מסוכן לבריאות. פניות לרשויות המוסמכות בארץ לתיקון המצב, רק העלו חרס.
מאוויים אפלים
אלא שיש אירוניה בכך, שגם כאשר מצויינים על המוצרים תאריכי תפוגתם - לא תמיד ניתן לסמוך עליהם. יש בארץ יצרנים וספקים שאינם מהססים "לעדכן" מוצר מסוים שפג תוקפו ולקבוע לו מועד-תפוגה חדש. הדברים אמורים במיוחד במוצרי-מזון רגישים, כמו מעדני חלב למיניהם, וכך נופל הצרכן, בלית ברירה, קורבן למאווייו האפלים של ספק התוצרת הלא-טרייה, שכבר אבד עליה הכלח.
ואם בהתיישנות עסקינן, כאן המקום להזכיר, ולא לטובה, אותם גופים מסחריים, המתעלמים מאי-חידושה של הוראת הקבע שניתנה להם בעבר על-ידי לקוחותיהם. מסתבר שאותם גופים אינם מהססים ליטול את החוק לידיהם ולהמשיך לגבות כספים מצרכניהם לשעבר, אף שאלה לא חידשו כלל את הוראת הקבע הישנה שלהם - דבר שיש בו, כשלעצמו, היבט פלילי מובהק.
אי כיבוד התקנות חל גם על כל אותם גופים הממשיכים לשלוח דואר-זבל, אף שהדבר נאסר, במפורש, על-פי החלטת הכנסת, כשם שנאסר משלוח חומר פירסומי של בתי-עסק למיניהם באינטרנט ללא הסכמת מקבלם.
צפצוף ארוך
ולא שכחנו את הצפצוף הארוך על התקנה, שיש בה כדי לחייב את היצרן לעגל את סכום החיוב של המוצר שהוא מוכר, ולהימנע, למשל, מלנקוב במחיר של 9.99 שקל במקום מחיר של 10 שקלים. היצרנים, מסתבר, ממשיכים, מן הסתם, באחיזת העיניים, ואין פוצה פה ומצפצף.
מי שמבקש להתנתק מחברת-טלפונים סלולרית ולעבור למתחרתה, או מחברת כבלים בטלוויזיה לחברת לוויינים, ממשיך, עדיין, לאכול קש ולסבול שבעה מדורי גיהנם עד למימוש זכותו, שניתנה לו מתוקף החוק. וספקי-שירותים למיניהם, המחוייבים, על-פי תקנות חדשות, להגיע לבית הלקוח תוך פרק-זמן מוקצב, ממשיכים שלא לעמוד במבחן הזה.
ואחרון-אחרון-לא חביב: התעמרות בתי המלון באותם תיירים מעטים המגיעים לארץ. על-פי הוראת משרד התיירות אסור לבתי המלון להפלות בתעריפיהם בין תיירים לבין ישראלים ומי שאינו נוהג כך הוא, בעצם, בר-עונשין. אלא שבפועל, אין כמעט מלון ישראלי המקפיד למלא אחר ההוראה המפורשת.