לפני כמה חודשים הדיחה הרשות הממשלתית לענייני הגירה בשוודיה את העובד לנארט אריקסון (51), לאחר שזה נמצא טוען -
באתר אינטרנט אשר הפעיל בזמנו הפרטי וממחשבו הביתי - כי ישראל היא דמוקרטיה, וכי הצביע בבחירות למפלגה השמרנית. הממונה עליו אמר לו כי דעות אלה "אינן אורתודוכסיות". ראוי לציין, שממשלת הקואליציה בשוודיה מונהגת על-ידי השמרנים, ושישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, והיחידה באזור שבה מתקיימות בחירות חופשיות.
בעקבות הדחתו של אריקסון מעבודתו, הוא פנה לבית המשפט כדי שיורה על החזרתו לעבודה, ובחודש נובמבר האחרון אכן קבע בית המשפט כי הדחתו כמוה כפיטורים בלתי חוקיים, הנוגדים את דיני העבודה המחמירים של שוודיה.
קומדיה קפקאית שחורה
פסק הדין לא התייחס לסוגייה אם הדחתו של אריקסון מעבודתו פוגעת בזכותו לחופש הבעת הדעה - סוגייה שאריקסון היה מעוניין כי תידון בבית המשפט, והתמקד אך ורק בחוקיות פיטוריו. אולם, לאחר שניתנה הכרעת הדין לפיה הפיטורים לא היו חוקיים,
ציפו הן אריקסון והן יועציו המשפטיים כי יוחזר לתפקידו וישוב למלא את משרתו, שאותה מילא לשביעות רצונם המלא של עמיתיו ושל הממונים עליו.
אלא שבמחצית חודש דצמבר הכריזה הרשות הממשלתית לענייני הגירה כי אין בכוונתה למלא אחר הוראות בית המשפט, ובמקום זאת בחרה להשתמש בכספי הציבור לתשלום 1,203,000 קרונות (150 אלף דולר) כפיצויי פיטורין לאריקסון - צעד שהוא נדיר ביותר אמנם, אך מותר על-פי דיני העבודה השוודיים.
אריקסון הגיב על כך במילים אלו: "ציפיתי שבעקבות הכרעת הדין תפעל הרשות הממשלתית לענייני הגירה בהתאם לעקרונות הדמוקרטיים. ציפיתי שהיא תפעל בדרך שהציבור הרחב יראה אותה כהוגנת וגלויה. במקום זה אני רואה שהרשות הממשלתית מוכנה להוציא כל סכום מכספי משלם המיסים, כדי למנוע מעצמה את בושת הפנים הנוספת שבהחזרתי למשרתי, כפי שמורה פסק-הדין".
האסטרטגיה החדשה של הרשות הממשלתית לענייני הגירה תעלה אפוא למשלם המיסים השוודי, יחד עם הוצאות המשפט - כמיליון וחצי קרונות, סכום שעשוי היה לשמש שכר לשישה אחראים לטיפול בבקשות למקלט מדיני למשך שנה שלמה, שבמהלכה יכולים היו לטפל ב-700 בקשות הגירה לפחות. לאור הפיגור בטיפול באלפי בקשות הגירה בשל ניהול בלתי יעיל, החלטת הרשות הממשלתית לענייני הגירה לעשות שימוש בכספי ציבור כדי "לקנות" את פיטוריו של עובד יעיל במקום להשיבו לתפקידו, כפי שמורֶה פסק-הדין, נראית עוד פחות הולמת.
יתרה מכך, העובדת שנקראה למלא את מקומו של לנארט אריקסון בעקבות פיטוריו קיבלה הערכות נמוכות במיוחד על עבודתה. כה נמוכות, עד שהיא מרצונה עזבה את התפקיד, ומשרתו הקודמת של אריקסון היא עתה בלתי מאוישת. ובכל זאת, הרשות הממשלתית לענייני הגירה מסרבת להחזיר לעבודתו את אריקסון - האדם המתאים באמת לתפקיד זה, ובה בעת לחסוך הרבה כסף ציבורי.
מנהלו של אריקסון, יוּגֶן פלמֶר, הצהיר בבית המשפט כי הוא ממנה מנהלים על-פי "תחושת בטן". מתברר כי תחושת הבטן שלו, שהצדיקה את פיטוריו של אריקסון בשל "אי-התאמה",הייתה בלתי אמינה ביותר, שכן אריקסון קיבל בעקביות הערכות טובות ביותר על עבודתו, ובלתי אמינה באותה מידה כשמדובר במחליפתו של אריקסון, אשר הצהירה כי אינה מסוגלת למלא את התפקיד וויתרה עליו מרצונה.
פלמר גם העיד בבית המשפט כי אריקסון סירב לציית להוראות, ובכך הלך בדרכה של האישיות ההיסטורית הנערצת עליו - גנרל מלחמת העולם השנייה ג'ורג' פטון. לטענת פלמר, התנהגותו של אריקסון עוצבה על-פי דגם התנהגותו של פטון, שהיה בעל היסטוריה של אי-ציות לממונים עליו. דבר זה, אמר פלמר, ידוע לו, מכיוון שראה פעם סרט הוליוודי "שבו הוזכר העניין".
בשום שלב לא ערערה הרשות הממשלתית השוודית לענייני הגירה על פסק-הדין. נראה שהדבר מצביע על כך שאין לה טענות נגד התנהלות המשפט, אלא שהיא בכל זאת מבכרת להיפטר מעובדים שאינם מתאימים את עמדותיהם הפוליטיות לאלה של מנהליהם הבכירים.
וכך, הציבור השוודי תוהה כיום כיצד ניתן לתת אמון ברשות הממומנת על-ידי הציבור, המביאה לבית המשפט פסקי-דין בענייני מקלט מדיני בתביעה ליישמם, אך בד-בבד אינה מקיימת בעצמה את הכרעות בית המשפט נגדה, כשהיא נמצאת במעמד של נתבעת. משקיפים ופרשנים בעיתונות השוודית הישוו את העניין לקומדיה קפקאית שחורה ולרדיפתם של מתנגדי המשטר בברית-המועצות אשר סירבו להתיישר לפי קו המפלגה.