פת"ח לא היה צד ישיר במערכה שניטשה ברצועת עזה בין יריבו חמאס ובין ישראל, שותפתו להידברות מדינית ולתיאום ביטחוני. ברם פת"ח היה קרבן לתוצאותיה המידיות של הלחימה ולנסיבות סיומה, שכן אלה המחישו את חולשתו ובה בעת את התקדמות חמאס לבכורה בתנועה הלאומית הפלשתינית.
בשלושת השבועות שהתחוללה בהם הלחימה הונחתה על חמאס מכה צבאית קשה. התשתית המנהלתית של הארגון ברצועה נפגעה אף היא. אולם נזקים אלה אינם בלתי הפיכים. הנהגת חמאס תשאף לנצל רגיעה בעימות וכן משאבים כלכליים שיוזרמו לרצועה כדי לשקם בה את התשתית האזרחית, לשיקום צבאי ומוסדי של הארגון. מלבד זה, הצביעו תוצאותיו של העימות עם צה"ל על גבולות יכולותיו הצבאיות של חמאס בכלל ועל מחויבותו המוגבלת ביותר לשלומם ולרווחתם של תושבי הרצועה בפרט. לכן ביקורת בעולם הערבי וחשבון נפש בשורות הארגון עצמו בגין הליכה על הסף והערכה אסטרטגית מוטעית, שהמיטה אסון על תושבי הרצועה, יהיו בלתי נמנעים.
1למרות זאת, אפשר להעריך כי ביקורת שתימתח בזירה הפלשתינית גופא לא תתפתח למרי מאורגן בהיקף שיקשה על הזרוע הצבאית של חמאס לדכאו באבו. ועל כל פנים, מחאה עממית על התנהלות חמאס ערב המערכה ובמהלכה לא תיתרגם בהכרח לתמיכה מוגברת בפתח בגדה המערבית, ובוודאי לא ברצועת עזה.
עיקר הישגי חמאס, שנרשמו בשנים האחרונות, נצברו רובם ככולם על חשבון פת"ח - סמליו ההיסטוריים והמעמד שעדיין הארגון טוען לו. העובדה שכוחותיו של חמאס ניגפו מפני צה"ל לא ערערה על ההישגים האלה. אפשר שההתמודדות עם צה"ל במערכה, שאת תוצאותיה הצבאיות היה אפשר לחזות, וכן הזעם הרב על ישראל בגין ההרס וההרג ברצועה במהלך הלחימה, יוסיפו לחמאס נקודות זכות בזירה הפלשתינית ואף ירחיבו את שורות תומכיו. לעומת זאת, עמידת הרשות מנגד, שהתבטאה בין היתר במאמץ נחוש למנוע בגדה המערבית היענות נרחבת לקריאות דוברי חמאס לצאת להפגנות מחאה, החלישה את מעמדו הציבורי הרעוע ממילא של פת"ח ברצועה ובגדה כאחת.
2