סיפור אהבה בלתי אפשרי בין אדם לבין רובוט, הניחן בתכונות אנושיות, המתרחש בעתיד הלא כל כך רחוק, בו הכל השתנה, למעט טבע האדם, מהווה את ציר העלילה במחזה "פוטנציאל קומי", מאת המחזאי הבריטי רב המוניטין אלן אייקבורן, המועלה בבית צבי ברמת גן.
אקדים ואציין, כי מדובר בלהיט בימתי, המלוהק והמשוחק להפליא על-ידי צוות שחקנים צעיר. זהו בידור במיטבו וגם חומר למחשבה, ואם הייתה זו הפקה מסחרית רגילה, אין ספק שהייתה זו הצלחה מסחררת.
תולדות אלן אייקבורן
אלן אייקבורן, 70, חוגג בימים אלה 50 שנות יצירה תיאטרלית. אייקבורן נחשב לאחד מגדולי המחזאים הבריטים והוא כתב עד כה 72 מחזות באורך מלא ועוד 20 מחזות לילדים ולנוער. מחזותיו הוצגו ברובם על במות הווסט-אנד האנגלי ועל בימות ניו-יורק ובכל רחבי העולם. הוא גם ביים כ-300 הצגות ומנהל להקת שחקנים וזכה לפרסים יוקרתיים על מחזותיו ובין היתר פרסי לורנס אוליבייה, הטוני, מולייר, דרמה דסק ועוד.
אייקבורן נולד ב-1939 בהאמסטד, רובע בצפון לונדון, והחל דרכו כמנהל הצגות, שחקן ובמאי, ואחר כך החל לכתוב מחזות משלו. בשנת 1957 הצטרף ללהקת השחקנים של הבימאי הבריטי סטפן ג'וזף. לאחר מותו הפתאומי, הוא נבחר למנהל הלהקה. לפני 50 שנה החל לכתוב מחזות והוא ממשיך וכותב מחזה בכל עונת קיץ. מחזותיו של אייקבורן הועלו בישראל כבר ב-1971 ולאורך השנים, בתיאטרונים השונים בארץ.
אודות פוטנציאל קומי
פוטנציאל קומי נכתב ב-1998 והועלה ביוני אותה שנה בתיאטרון של סטפן ג'וזף בסקרבורו, יורקשייר ושנה לאחר מכן בליריק תיאטר בווסט אנד הלונדוני. בתפקידים הראשיים שיחקו שם דיוויד סול (הזכור מהסדרה סטרסקי והאטש) וג'ני דיי, שחקנית אנגלית נודעת שהמשיכה בתפקיד גם בניו-יורק. היא זכתה בפרס על שם לורנס אוליבייה על משחקה.
העלילה מתרחשת בעתיד, בעולם הנשלט על-ידי תאגידי ענק כאשר רוב הפקות הטלוויזיה עברו, משיקולי תקציב, לשימוש בשחקנואידים, רובוטים דמויי אדם.
במאי סרטים נודע נאלץ לביים סרטי טלוויזיה סכריניים תוך ניצול השחקנואידים שלו ומגלה כי הרייטינג צונח בכמה מיליונים ועתידו בחברה, לוט בערפל. קרוב משפחה של הבעלים מגיע לאולפן ההסרטה ותוך כדי צפייה במשחק ובצפייה בסרטים, הוא מגלה "באג" באחת השחקנואידיות: יש לה חוש הומור והיא צוחקת מבדיחות. התסריטאי הזה, אדם טריינסמית, מחליט לנסות ולשחזר בעזרתה ז'אנר סרטים ישן ונשכח - קומדיה, ומגלה אצלה עוד כמה תכונות אנושיות לא פחות מפתיעות.
אדם והרובוטית, ג'סי, מתאהבים ונמלטים למלון, אך ההנהלה בעקבותיהם, במטרה להחזיר את המכשיר האלקטרוני שסרח - למפעל, להתכה.
לאחר הרפתקאות רבות, הסוף טוב, כמובן, ואנו למדים שיש עדנה גם לאהבה בין יצורי אנוש לבין שחקנואידים, וזה בהחלט מעורר מחשבות נוגות אם נאייש את תיאטרוני ישראל ברובוטים שכאלה ובשלב הבא את כל המוסדות ואז גם נגיע לכנסת. ואולי כבר הגענו לשם?
גולת הכותרת - ג'סי הרובוטית
הבמאי יגאל זקס ליהטט על בימת בית צבי בכישרון רב בסיוע להקת שחקנים צעירה, מהמחזור המסיים, והביא לפנינו הצגה קולחת, מצחיקה ומרובת אפקטים בימתיים ייחודיים של משחק. כל דמות עוצבה בקפידה ואפילו תפקידים זוטרים הפכו תחת ידיו הנאמנות ליצירה מושלמת ונפעמת.
גולת הכותרת של ההצגה היא טלי ביק, המגלמת בכישרון רב ביותר את ג'סי, הרובוטית. טלי ביק יודעת לשחק ולרקוד בצורה נהדרת והמסמר של תפקידה ושל ההצגה הוא סצנת הריקוד שבו היא מפליאה לרקוד מגוון ריקודים סוערים וזוכה לקינוח לתשואות הידד מהקהל. טלי ביק היא בחורה כישרונית ביותר ואני בטוח שמדובר בפוטנציאל מבטיח ועוד נראה ונשמע ממנה על בימות התיאטרון בארץ.
גיל וייס מגלם את אדם טריינסמית, התסריטאי שמתאהב בה. גיל מפגין משחק איכותי, אמין ומשובח לכל אורך ההצגה.
אבנר נינו גילם את תפקיד הבימאי צ'אנדלר טייט, בצורה כל כך מיוחדת ומשובחת, עם עגת קול מל ברוקסית, בפרצוף מהוה ובלורית סתורה, ביגוד אופייני וכולו נופת צופים. משחקו היה פשוט מהמם.
אריאל קוזלובסקי, בדמות המלווה של בעל החברה (הפיליפיני, במונחים של ימינו), הפגין משחק מבדח עם כישרון מהמם.
רועי גרין בתפקיד אפיזודי של מלצר הוכיח שוב שאין תפקידים קטנים. 10 הדקות שבהן היה על הבמה היו נפלאות. משחק איכותי ועם מימיקה ייחודית, שחקן מצוין.
קרן סולקין בתפקיד קרלה המנהלת האזורית הייתה קורקטית, שיחקה כהלכה את תפקידה, רעה או עוגבת, חנפנית או נאחזת בקרנות המזבח - בכולם הצליחה להפגין כישרון רב.
אפרת ליפשיץ והדס ביטון כטכנאיות הלסביות של אולפן ההסרטות היו מצוינות. הן השלימו זו את זו וגילמו בצורה טובה מאוד את תפקידיהן.
אורי שדה כפקיד בית מלון נתן לנו שואו של 3 דקות בלבד אבל שיחק נהדר.
שלומי לוי כשחקנואיד היה מצחיק ומעולה. מידותיו הגבוהות תרמו לדמות.
נגה פרידמן, דניס קורניץ, ברק חודריאן, חן נוכר ודניאל מושס - תרמו להצגה במשחק אמין, קולח ומהוקצע.
תומר זאב כבעל החברה, המרותק לכסא גלגלים הוכיח שגם כמעט בלי לעשות כלום, ניתן לשחק נפלא.
התפאורה של ארז יניב היא עניינית ופרקטית. חילופי הסצנות הן קצביות. התלבושות של אירנה שר הולמות את התפקידים ובמיוחד יש לציין את מחלצותיה של ג'סי. סצנת הריקוד הנהדרת בהדרכת גיא אלון ועוזרתו דניס קורניץ הייתה מהממת.
פוטנציאל קומי זכתה להצלחה על בימות לונדון וניו-יורק וסגולותיה כהצגה הן בראש ובראשונה שמדובר בבידור לשמו. הרעיונות שמעלה אלן אייקבורן על עולם העתיד המאויש ברובוטים המחליפים את המין האנושי, טעונים מחשבה ובהחלט מעוררים חלחלה קלה. מה יהיה על בוגרי בית צבי ושאר בתי הספר למשחק אם שחקנואידים יתפסו את מקומם? למפיקים, ייתכן, הדבר עשוי דווקא לקסום. הקהל, לא בטוח שיאהב את זה. מה שכן בטוח, שפוטנציאל קומי הוא להיט בידורי, מצחיק ושנון, ונראה שאלן אייקבורן שוב רשם לעצמו פלוס על מפת השלאגרים שלו.