תוצאות הבחירות האחרונות מחייבות את ההנהגה הפוליטית בישראל לשנס מותניים, לשים בצד כל שיקול אישי וסקטוריאלי אחר ולמצוא את הדרך הנכונה, המבנית, הבסיסית והרחבה ביותר שתשנה בצורה גורפת וכוללת את בעיית מבנה הממשל ושיטת הבחירות בישראל.
אני שומע קולות שאומרים עיזבו, לא זאת הבעיה שלנו. יש בעיות אחרות. בוערות יותר. אז זהו שלא. בעיית הבעיות היא השיטה. בבסיס השיטה הקיימת בישראל ובבסיס השיטה שאנו מציעים היום לעם ישראל מתכנסות מרבית הבעיות הפנימיות, הפוליטיות והחברתיות בישראל. בעיות אלו לא טופלו בצורה מסודרת ויעילה בעשורים האחרונים ולכן הן עומדות לפני פיצוץ. וכל זאת על-רקע משבר גלובלי כלכלי עצום ואיומים ביטחוניים שאותם עדיין לא הכרנו.
השינוי חייב להיות כאן ועכשיו. לא ניתן להמתין. לא ניתן להתמקח כאחרוני התגרנים על פרטי ההצעות לשינוי הממשל. זה לא נכון וגם אין לנו זמן. ישראל הינה המדינה היחידה שאין בה מרכיב אזורי כלשהו. יוצאות מהכלל הן סלובקיה והולנד. אבל בעיותיהן אינן הבעיות שלנו. אני קורא מדי יום מאמרים ומודעות פרסום של גופי מחקר כאלו ואחרים ונחרד. טוב לא יצא מזה.
ה-שיטה!
באנגליה יושב מזה שנות דור, ישראלי משלנו, פרופסור אהרון נתן, איש עסקים מצליח שכיהן בשנותיה הראשונות של המדינה בתפקידים בכירים בממשל האזרחי בעזה. הוא היה כאן והוא מכיר אותנו מצוין. הוא דובר ערבית ויודע להגיד ולהסביר יותר טוב מכל אחד אחר על יחסינו הסבוכים והמורכבים עם העולם הערבי בחוץ אבל בעיקר עם המיעוט הערבי כאן. בתוכנו. כדאי לשמוע אותו. הוא גם בעל עמדה אקדמית בכירה מאוד באנגליה ופיתח עבורנו אחרי עשרות שנות לימוד ותהייה, בחינה ובדיקה את שיטת הבחירות האולטימטיבית למדינת ישראל.
שיטת בחירות אזורית הבנויה והמבוססת על הדגם הבריטי ויש בה את כל המרכיבים היסודיים ההופכים את השיטה הבריטית לכל כך יציבה, דמוקרטית ומצליחה מזה מאות שנים - וכל זה בהתאמה למציאות הישראלית.
התוכנית של אהרון נתן, מקבלת תמיכה מרבים מבכירי האקדמיה הישראלית בישראל ומרבים מהאישים הפוליטיים הבכירים במדינה. התוכנית מאוד פשוטה ויעילה. יש בה את כל המרכיבים הנדרשים היום לחברה הישראלית ולמדינה כמו אוויר לנשימה. יציבות, ייצוגיות, מתינות ועיצוב היחסים עם המיעוט הערבי בדרך של הסכמה והשתתפות פוליטית אמיתית. כשווים אל שווים. במידה רבה, ככל שמעמיקים בתוכנית רואים בה את הסיכוי האחרון ליצור גשר של שיתוף פעולה אזרחי, דבר שהוא כורח המציאות, בינינו לבין ערביי ישראל.
השיטה מבוססת על 90 אזורי בחירה, מהם נבחר בסופם של בחירות נציג אחד, הנבחר בקלפי אחת והא מייצג את האזור בכנסת. מועמד זה עוסק לא רק בנושאים המקומיים אלא גם בנושאים הלאומיים. בהתאם לנסיבות ולנדרש. שאר 30 המקומות נכנסים לכנסת בהתאם למספר הקולות שזכתה מפלגתו בכל הארץ, מספר המנדטים שלה ובהתאם למספר הקולות היחסי שהוא זכה באזור הבחירה שלו.
השיטה הזו מאפשרת באזורים מסוימים למצביע הערבי להעמיד את עצמו לבחירה כמו כל מועמד יהודי אחר. יהיה טוב ייבחר. לא יהיה טוב ייבחר האחר. כמה פשוט. כמה דמוקרטי. באזורים אחרים יצביעו הבוחרים הערבים למועמד יהודי מתוך תקווה שזה ייצג אותם הכי טוב שניתן. וכך ייעשה - כי אם הנציג האזורי לא יעשה זאת הוא לא יבחר שוב מאותו אזור בבחירות הבאות. כמה פשוט. כך זה עובד בכל העולם, כך זה עובד באנגליה וכך זה יעבוד אצלנו. אין דרך אחרת.
השיטה הזו, שזכתה לשבחים רבים גם באגודה הישראלית למדעי המדינה, פרופסור גדעון דורון ואחרים, מטפלת בכל הרכיבים הדורשים טיפול היום בהוויה המשותפת של החברה הישראלית והמערכת הפוליטית. הקשר בין האזרח לנבחר. קשר ישיר, רציף, כל זמן כהונת הנציג.
ביטול נושא אחוז החסימה - יש היום מכוני מחקר וגופים ציבוריים רבים החושבים שהעלאת אחוז החסימה תפתור את כל הבעיות. אז זהו שלא - היא תעצים בעיה אחת מרכזית - היא תביא לאיחוד כוחות במגזרי מיעוט שונים ולהקצנה פוליטית ואידיאולוגית קשה בהמשכה. בשיטת הבחירות האזורית שמציע אהרון נתן אין צורך ואין משמעות הלכה למעשה לאחוז החסימה. נבחר מי שנבחר ברוב רגיל באזור שלו.
השיטה הזו גם תביא לביטול ולתיקון שיטת הבחירות הפנימיות במפלגות הגדולות - שיטה מושחתת ומשחיתה שיש לעקרה מהשורש. רק שיטת בחירות אזוריות יכולה להביא לכך, כי אז אין משמעות ומשקל לבחירות פנימיות מוקדמות. התוצאה תהיה גושים גדולים יותר, שיביאו ליציבות גדולה יותר ולממשלה רחבה, מייצגת ובעיקר מתפקדת.
ולסיום - יש להגדיל את מספר חברי הכנסת. המספר היום איננו משקף את הגידול העצום שחל בחברה הישראלית ואת מורכבותה. המספר צריך להיות כ-150 חברי כנסת ויש להגדיל כמובן את מספר אזורי הבחירה בהתאם.