כבוד הרב, פרופסור ד' הרשקוביץ, מתמטיקאי בהשכלתו, אמר כי במשא-ומתן הקואליציוני, תדרוש מפלגתו להחיל את המודל הנורבגי, שעל פיו מתפטרים שרים מן הכנסת כדי לפנות מקום לחברי כנסת נוספים.
מדובר בתוספת של כ-30 חברי כנסת לכל הפחות, דבר השקול להרחבת בית המחוקקים הישראלי לכדי 150 ויותר, דבר שיעלה למשלם המיסים באומדנה זהירה 60 מיליון שקל לשנה.
בכסף זה אפשר לבנות למגורשי גוש קטיף, שמן הסתם חלק ניכר מהם - החברים שלו, כ-200 דירות של 4 חדרים
מדי שנה, ובחישוב מסוג זה לא מן הנמנע להתחשב ביישום רטרואקטיבי של הרעיון, שכן, אם ההצעה היא ראויה ובת-תוקף והיגיון לגבי העתיד, היא יכולה להיות כזו גם לגבי העבר, מאז גורשו מתיישבי גוש קטיף מבתיהם באמצעות מגרשי קדימה.
החישוב לעיל הוא רק למטרת המחשה.
גם בלעדי חישוב זה, אין שום היגיון ושכל, בהעלאת הצעה כזו שאינה חידוש; הרעיון ידוע בעולם הפוליטי ולא בכדי אינו מיושם במרבית הממשלים.
לא צריך לעשות תרגיל נורבגי כדי להגדיל את חבורת הח"כים+שרים, אפשר לעשות את זה באמצעות חקיקה גלויה וישירה.
בעצם, מדוע לא להגדיל את המספר הכולל של חברי הכנסת והשרים ב-50, 100 או יותר? מה, נגמרו החברים?!
מצער מאוד כי זה מה שמעלה המתמטיקאי מהמפד"ל, כאחת ההצעות המוקדמות שלו בחייו הפוליטיים. הדבר מבהיר מה מצוי בראש מעייניו.
זאת ועוד, היה ראוי כי בד-בבד עם העלאת הרעיון המטופש הזה לסדר היום, יצורף אליו גילוי נאות שיכלול חישוב מתמטי ויבהיר כמה זה באמת עולה.
אכן, בטובת הציבור מדובר -
בטובת הציבור של חבריו המקורבים, חברי הכנסת והשרים, ולא ברור כלל מה יפיק ממהלך זה הציבור האמיתי, אזרחי מדינת ישראל.
התקווה היא כי דינו של הרעיון יהיה כדינה של הצעתו לחבור לקדימה, והסיכון הוא כי זה דווקא ימצא חן בעיני המחוקקים ואף ייושם הלכה למעשה...