מה לא עשתה לבני כדי להיבחר לראשות הממשלה? לא רק שכרה את שירותיהם המצויינים של הפרסומאים ארד את אדלר, שעשו עבורה את המלאכה נאמנה, אלא תרמה גם את גופה למען המטרה הנעלה, שקידשה בעיניה את כל האמצעים.
לבני רקדה על כל החתונות האפשריות. בין פיזוז רגליה בפאבים עם הצעירים להשתטחות גופה על קבר הצדיק משטאפנט, עטויה בשביס, למדנו שיעור על נפלאות הפוליטיקה. כל הדרכים המובילות אל קריית הממשלה כשרות למהדרין.
ויש גם בונוס. לבני חשפה בפנינו את סודות המתמטיקה. עשרים ושמונה, מנדטים כמובן - זה אחד יותר מעשרים ושבעה מנדטים - גילתה המרצה מה שכל תלמיד בכיתה א' יודע. אך נראה שהמשפטנית המבריקה עוד לא הפנימה את כללי המשחק הדמוקרטי של יתרון גושים, מה שכל תלמיד תיכון בשיעור אזרחות הפנים מִכְּבָר. מה לעשות, עם כל הכבוד לתחבולות הפוליטיקה, העם מאוכזב מן השמאל והימין ניצח במערכה. הניתוח המתמטי הצליח, אך השמאל מפרפר. אפילו פרס הודה בכשלון ההינתקות. אין ספק, המשיח כבר כאן.
ועוד סיסמה מאחורי הבחירות. ספיישל לירוקים, שלא יזכו לראות את הירוק של הכנסת בעיניים, למפלגת הגימלאים ללא גיל ולשאר ירקות, מפלגות קיקיוניות שלא עברו את אחוז החסימה. אבל גם לגדולים, ציפי וביבי, המתנדנדים בין תקווה לייאוש, בין קואליציה לאופוזיציה. לפני הבחירות המאגלומניה חוגגת, והאופטימיות של המועמדים חסרת תקנה. אחרי הבחירות, האגו שהיה בשיא מצטמק. הסופרלטיבים העצמיים מתאדים באוויר, והפסימיות משתלטת. להזכירכם, הגדרת הפסימי - אופטימי, אבל עם ניסיון.
וגם תקווה, לקינוח. שאורי אורבך, הרכש הטרי של הבית היהודי, יכניס משב רוח של רצינות והומור מכובד לכנסת, שהייתה בשנים האחרונות להצגה הכי טובה בעיר.