שפה שכזאתי!

מזלו של אליעזר בן-יהודה, מחייה הלשון העברית, ושל בנו, איתמר, מראשוני העיתונאים בשפת עבר, שהם יכולים לנוח בשלום על משכבם ולא להאזין לשיבושי הלשון הצורמים ששגורים בפיו של הישראלי המצוי. הם, בוודאי, לא היו רווים נחת מן העברית הקלוקלת, הפושה כיום בכל חלקה טובה של אמצעי התקשורת. אילו היו עדים לה - וטוב שלא! - מן הסתם שלא רק היו מתהפכים בקברם, אלא גם קוראים תיגר על מי שמעז בכלל לחלל את כבודה של השפה. קחו, למשל, את פרופסור רפי קרסו, המשמיע מדי יום שישי את עצותיו הרפואיות לקהל-מאזיניו ברדיו. קרסו, איש משכיל, יליד הארץ, מיטיב לשלוט בעולם האנטומיה, אבל אינו שולט, משום מה, ברזי שפת-אמו. הסוכרת, למשל, הופכת אצלו לסכרת ומוח העצמות למח העצמות. ובאותה תחנה משמיע את דבריו מדי יום חמישי הפרקליט הוותיק, יורם שפטל, אף הוא יליד הארץ, האמון על רזי המשפט, אבל אינו מודע לכך שהערכאה המשפטית הנמוכה ביותר קרויה בעברית צחה: "בית המשפט השלום", ולא "בית משפט השלום", שהרי לא מדובר בסמיכות, אלא בשם עצמו. לעומת זאת הוא מודע לכך שהאינסטנציות הגבוהות יותר הן בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, ולא, חלילה, בית משפט המחוזי, או בית משפט העליון. אז מדוע, מר שפטל הנכבד, מופלה בית המשפט השלום לרעה? הנכון והשגויאבל מה לנו כי נלין על רופא ופרקליט, אף שהם ילידי הארץ והתחנכו בה, אם אפילו שדר או עורך-חדשות אינם מבחינים בין נכון לשגוי? והרי מי אם לא הם אמורים להיות אמונים על השפה העברית? חדשות לבקרים הם מלעיטים אותנו בשיבושים, כמו: "כמות אנשים" במקום "מספר אנשים", כאילו המדובר בשקילתם של בני-אנוש על מאזניים: קילו, או שני קילו אנשים. ובאותו עניין: "הגבר שוקל 100 קילו" (את מי לעזאזל הוא שוקל?), במקום "משקלו של הגבר 100 קילו". וגם: "הגבר השמין" (את מי?), במקום: "הגבר שמן" (בשני קמצים!). ועל אותו משקל: "השוכר השכיר דירה", במקום: "השוכר שכר דירה". ועדיין מלעיטים אותנו ב"שריפה שפרצה על עשרות דונמים", כשדונם בפני עצמו הוא כבר מידת-שטח, או ב"מלאים" לשעת חירום, במקום "מלאי", שהוא גם בלשון רבים; ו"צומת" נותר אצל ה"לשונאים" שלנו בשפת-נקבה, במקום זכר, וכמותו גם מכנסיים, אופניים ומשקפיים. ולמה מנהלת מוסד היא מנכ"לית ולא מנכ"ל? הרי מדובר בראשי-תיבות היפים גם לזכר וגם לנקבה! ואחרי כל אלה עוד מבקשים בעלי העיתונים מאיתנו, הקוראים, לעשות "מינוי" במקום "מנוי". כן, למרבה הצער, "כזאת'י", השפה העברית השגורה היום בפי כולנו. אז מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה, ואין ואין עדיין?