זוהי הפעם השלישית לפחות בשנה האחרונה שארגון המחבלים "חופשיי הגליל" פועל והורג ישראלים. הנה תזכורות:
- הרצח של 8 תלמידי ישיבת מרכז הרב בירושלים במרס 2008;
- הרצח של שני שוטרי משמר הגבול ליד חומות העיר העתיקה בקיץ 2008;
- הרצח של שני השוטרים של משטרת התנועה בכביש הבקעה, החודש.
כעת, לקח הארגון אחריות למטען הנפץ שנמצא בחניון של קניון חוצות המפרץ. מטען שלא התפוצץ במלואו. להזכירכם, רק במקרה התגלה המטען כתוצאה מפיצוץ חלקי שלו. מדובר ב-100 ק"ג של חומרי נפץ תקניים. לו התפוצצו היה קורה אסון.
לפי הפרסומים, בחלק ממקרי הרצח כוחות הביטחון מעריכים כי ההודעות של הארגון הן שקריות. ייתכן. אבל, ארגון כזה היה קיים בעבר (2004) ואף ביצע רציחות שהוכח הקשר לחבריו.
יתרה מכך, בשני האירועים האחרונים, אין לכוחות הביטחון קצה של חוט. אותי זה מדאיג.
החלק הבעייתי הוא שהארגון פעל בעבר מכפרים בגליל במגזר הערבי: סכנין, כפר מנדה וכפר מנדא.
כלומר, אין מדובר בהתארגנות מתחומי יהודה ושומרון אלא מכפרים ישראלים.
אינני מתפלא על ההתפתחויות הללו. הן מתבקשות. ישנם קשרי תרבות, משפחה, שפה ודת בין האויב המוצהר לישראל היושב ברצועת עזה וביהודה ושומרון ובין פלגים, קבוצות ויחידים היושבים בגבולות הקו הירוק - בכפרים וביישובים ערביים.
אי-אפשר להניח שפעילות ישראלית מתמשכת מול החמאס או הפתח ברצועת עזה וביהודה ושומרון - לא תיתקל בתגובת נגד של חלק מערביי ישראל.
מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה מלחמה עם אויביה החיצוניים כאשר יושבים בקרבה אזרחים שחלקם מוגדר כסיכון ביטחוני, מוכח או פוטנציאלי.
אצל חלק מהאוכלוסיה במגזר הערבי ניכר כי הדמוקרטיה הישראלית, הזרה למנטאליות שלהם בהשוואה למדינות השכנות לנו, מצטיירת כחולשה מתמשכת שניתן ליהנות מהזכויות שלה אך לתת - פחות. זהו מצב שיש לשנותו עכשיו.
הגיעה העת לנקוט במספר פעולות שמטרתן להבדיל בין אויב לאזרח שמשלים עם קיומנו:
1. נוכחות - להרחיב פעילות של הקמת ישובים ומוסדות יהודים בגליל ובנגב.
2. אכיפה - להקים תחנות משטרה גדולות בכל ישוב ערבי גדול. אם ישנן תחנות משטרה בראש פינה ובעפולה, צריכות גם להיות תחנות משטרה באום-אל-פאם ובסכנין, לדוגמא. תחנת משטרה היא אמצעי שליטה ואכיפת החוק. תחנות המשטרה יכולות להתנהל עם סגל ערבי שנאמנותו למדינה מוכחת.
3. נוכחות במזרח ירושלים - להבהיר באמצעות הקמת מוסדות שלטון ישראלים כי מזרח ירושלים איננה נפרדת מירושלים רבתי.
4. הגנה - להשלים את הקמת גדר ההפרדה. מי שלא יתחיל בהשלמת הגדר כעת, ישלים אותה לאחר אירוע טרור עתיר נפגעים. זוהי רק שאלה של זמן.
5. בנייה במגזר הערבי - לאתר שטחים בהם יכול ערבי להקים את ביתו, מיזוג בין שכונות מגורים הבנויים לגובה ובתים צמודי קרקע. בשטחים אלה יינתנו רישיונות בנייה מתאימים.
6. שירות לאומי - להפעיל את עיקרון השירות הלאומי במגזר הערבי. ליבת השירות הלאומי תעסוק בסיפוק צרכים ואיכות במגזר הערבי. בתי חולים, מרפאות, בתי ספר, בתי אבות, סיוע לנזקקים ועוד.
7. חינוך ושפה - פיקוח הדוק על תכנים בתוכנית הלימודים בבתי הספר הממלכתיים הפועלים במגזר הערבי. זוהי ישראל ולא פלשתין. מקובל עלי שחלק מהתכנים יהיה מוטה לתרבות הערבית אבל אין להתיר שילוב של תכנים שמשרד החינוך יחליט כי הם פוגעים במדינת ישראל. אין גם להתיר מצב בו תלמידים בבתי ספר יסודיים לא לומדים בכלל עברית. אינני מאמין שיש בית ספר ממלכתי בארה"ב, באנגליה או בצרפת בו אין לומדים את שפת המדינה. זוהי חובה אלמנטרית כלפי המדינה בה האזרח מתגורר.
8. דמוקרטיה מתגוננת - אזרח ישראלי, ערבי או יהודי או אחר, שיתגלה על-ידי בית משפט כי ביצע אקט של אי-נאמנות כלפי המדינה, תישלל ממנו הזכות לשאת תעודת זהות כחולה, ורישיון רכב. כמו-כן לא יהיה זכאי לקבל תמיכה כספית הנובעת ממעשה אי-הנאמנות. דוגמא: מחבל שנהרג או נתפס, ונקבעה אשמתו בבית משפט ישראלי, לא יקבל הוא או משפחתו (אם נהרג או נפצע) קצבה מהמוסד לביטוח לאומי. זאת פרט לעונש שבית המשפט ימצא לנכון להטיל עליו.
9. סמלי המדינה - מוסד או רשות ישראלית (ערבי או יהודי) המקבלים תמיכה קבועה מגורם ממשלתי חייבים להניף את דגל המדינה ולהציג את סמלי המדינה בתחומם. לא הניפו, פקעה זכותם להמשך התמיכה. דוגמאות: רשויות מקומיות, מועדוני ספורט, בתי ספר ומתקני חינוך וכו'.
אנחנו מצויים בקרב הישרדות מתמשך. במשך שלוש שנים ידענו שתי מלחמות מוגבלות בזמן (מלחמת לבנון השנייה ומלחמת עופרת יצוקה), ושתי מלחמות מתמשכות (הירי המתמשך על ישובי עוטף עזה שטרם נפסק ואירועי הטרור של רצח והנחת מטענים). לפי עובדות אלו עלינו לנקוט בפעילות הגנה כבר כעת אחרת נמצא את עצמנו מגיבים לאחר אסון משמעותי.
כמו תמיד אנו זקוקים למנהיג עם יכולת החלטה וביצוע. הרי לשם כך המצביעים בבחירות בוחרים בו.