כניסתה של מפלגת העבודה לממשלה העתידה הצילה לא רק את כבודו של העומד בראשה, בנימין נתניהו, אלא גם את כבודה שלה עצמה. אלמלא כניסתה לקואליציה, היא הייתה שובקת-חיים באופוזיציה ופשוט נעלמת מן המפה הפוליטית.
כבמטה-קסם, רגע לפני מותה, הצליח מזכיר ההסתדרות עופר עיני להפיח בה רוח ולהחיות אותה מחדש. זריקת ההחייאה שנתן לה, ממש על סף-אובדנה, שוב העמידה אותה על רגליה, הגם שהיא עדיין צולעת, שסועה ומפורקת, אבל בכל זאת מראה סימני-חיים.
התחיינה העצמות האלה? נראה שאלמלא כניסתה לממשלה, הייתה מפלגת העבודה נרקבת באופוזיציה ומאבדת סופית את קיומה. דווקא צירופה לקואליציה לא רק שיחזיר לה את כבודה האבוד - הוא גם יציל את בנימין נתניהו, שאמור היה לעמוד בראש ממשלת-ימין צרה, חסרת חוט-שדרה, ושמראש נידונה להיות מנודה אצל כל מי שאמור היה לקיים עימה מגע.
יעשו חושבים ועכשיו, לאחר סידור העבודה החדש של עופר עיני, יכולים גם נתניהו וגם ברק לנשום לרווחה. סוף סוף הוסר אות הקין והקלון שדבק בממשלה, שבה איווט היה השולט. את מאזן האימה הנורא הפרה מפלגת העבודה בכבודה ובעצמה, כשהצליחה, עם כניסתה לקואליציה, לנטרל את כוחו חסר הפרופורציה של אביגדור ליברמן - האיש שמרחף מעל ראשו של בנימין נתניהו כחרב מתהפכת.
עכשיו יהיה זה עופר עיני שיכבול את ראש הממשלה המיועד ו"יחזיק אותו קצר", כל אימת שיעז לעשות צעד בלתי-פופולרי, לפחות בענייני משק וכלכלה. עוד נקודת-זכות למפלגת העבודה על כניסתה לממשלה.
אבל, מעל לכל, נראה שהזמן יעשה את שלו וירפא את פצעיה התוססים של אותה מפלגה מתה-חיה. במוקדם או במאוחר עשויים גם אלה מחבריה, הנמנים לפי שעה עם מתנגדי ברק, לחזור ו"לעשות חושבים" מחדש. ככל הנראה הם יגיעו אז למסקנה המתבקשת: להצטרף אל המחנה שהם מנדים אותו כרגע.