חול המועד, הימים שבין היום הראשון והיום האחרון של פסח וסוכות. בתלמוד, ימים אלו מכונים מועד או חולו של מועד. על-פי המקרא, פסח וסוכות הינם מועדים של שבעה ימים. היום הראשון בפסח וסוכות וכן היום השביעי של פסח והשמיני של סוכות נקראים "מקרא קודש", ואסור לעשות בהם "מלאכת עבודה". מחוץ לארץ ישראל נוהגים לעשות "יום טוב שני של גלויות", כלומר, כל יום טוב נחגג יומיים, ולכן, במקומות אלו חול המועד מתחיל רק לאחר שני הימים הראשונים של החג.
האם ימי חול המועד נחשבים לימי עבודה רגילים? בחוק אין כל התייחסות לשעות העבודה ב"חול המועד" או לתשלום בגינן. כלומר, עפ"י דיני העבודה ימי העבודה בחול המועד הינם ימי עבודה רגילים. זאת כל עוד אין הסכם אישי, הסכם קיבוצי, או נוהג הקובעים אחרת. האם ימי חופשה בחול המועד ייחשבו כימי חופשה רגילים? במקרה בו עובד יצא לחופשה שנתית בחול המועד - המעסיק יכול לנכות לעובד ימי חופשה מלאים (חוק חופשה שנתית מתייחס לימי חופשה מלאים ואינו עוסק בחלקי ימי חופשה), אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם קיבוצי ענפי / מיוחד, בצו הרחבה ענפי, בהסכם עבודה אישי או בנוהג החל במקום העבודה.
האם המעסיק יכול להוציא עובד לחופשה למרות שאין לו ימי חופשה צבורים? לעניין זה יצוין, כי זהו מצב בעייתי כאשר מעסיק רוצה להשתמש בסמכותו להוציא את עובדיו לחופשה בחול המועד, למרות שאין לעובד מיכסת ימי חופשה צבורים. במצב כזה, אין המעסיק רשאי לרשום לעובד יתרת ימי חופשה שלילית, והעובד זכאי לשכר עבודה רגיל בימי החופשה שנכפו עליו.
האם בכל מקומות העבודה עובדים בחול המועד במתכונת של יום מקוצר? המגזרים הבולטים שבהם מוסדר בבירור יום עבודה מקוצר בחול המועד הם עובדי ההסתדרות, שעובדים 5 שעות, ועובדי החקלאות העובדים 6 שעות בתשלום של יום עבודה מלא. בכל שאר צווי ההרחבה וההסכמים הקיבוציים אין התייחסות לעניין הזה. מקומות עבודה שבהם נוצרה מסורת של יום עבודה מקוצר - עשויה מסורת זו לחייב את המעביד להמשיך ולהנהיג יום עבודה מקוצר בתשלום של יום מלא מכוח של נוהג במקום העבודה.
כיצד המעביד צריך לשלם לעובד במקרה בו נהוג לעבוד יום מקוצר, ואילו העובד עבד יום מלא? המעביד אינו מחויב בתשלום שעות נוספות שכן שעות נוספות הן שעות בהן העובד עובד מעבר ליום עבודה רגיל ועפ"י דיני העבודה ימי העבודה בחול המועד הינם ימי עבודה רגילים. לפיכך, הגמול המיוחד בגין שעות נוספות אינו תופס כאשר מדובר בשעות עודפות, דהיינו, כאשר שעות העבודה הרגילות הן פחותות ממספר שעות עבודה מקסימאלי ליום ומספר שעות עבודה מקסימאלי לשבוע עבודה.