מתת ומלקוח כוהני
פרשתנו עוסקת בציווי הקורבנות. בצד המסר העיקרי שהם "אשה ריח ניחוח לה'" אנו מוצאים פסוקים רבים המגדלים את מעמד הכוהנים ומעניקים להם חלקים נכבדים מן הקורבן ומתנות כהונה נוספות. שלוש פעמים מצינו בפרשתנו את הביטוי
"לו יהיה", המדגיש את בעלותו המוחלטת של הכהן על מה שקיבל, ופעמיים נוספות בפרשת נשא, כמצוטט לעיל.
אכן, בקלות ניתן לסטות מן האמת וליחֵס לכוהנים מעמד-על אשר בגינו הם זכאים לשפע תרומות ומעשרות, מתנות ומנחות. 'תרבות' שלמה התפתחה, בכל הדורות ובכל הדתות, לפיה צריך לשלם לכוהן עבור ברכותיו, ובשל היותו חוליה מקשרת אל הקודש ואל העולמות העליונים. והתשלום, בל נטעה -
"לו יהיה", "לו" בוא"ו רבתי; יש לכאורה תמורה לברכה שאינה שורה על פחות משווה פרוטה.
הדוגמא התנ"כית המוחצת היא פרשת עלי ובניו (שמ"א פרקים א-ב), שתחילתה תפילה זכה ("ותפלל על ה' ובכה תבכה") של חנה העקרה, המשכה בברכת הכהן הגדול ה"שומר את פיה" ומנדב ברכה: "ואלקי ישראל יתן את ש(א)לתך". ומיד מגיע השלב הבא: קם דור המשך לקריירה הכוהנית בדמותם של בני עלי בני בליעל. הללו תובעים במצח נחושה נתחי בשר, "כל אשר יעלה המזלג", ומבצעים עוולות נוראות בצל הקודש, כולל עסקי נשים (לפי פשוטו של מקרא).
עלי ובניו הם לפחות כוהנים מיוחסים, גזעיים, בני אהרן. והנה מצינו בתנ"ך פרשה נוספת המתארת בסגנון גרוטסקי (הומור בתנ"ך! לתשומת לב החוקרים) יזם שהחליט להתפרנס ממכירת ברכות. הוא השקיע בפרויקט "אלף ומאה כסף", ואף שכר 'כהן' מפליא לעשות - "נער לוי" מזדמן, עובר אורח תמים ששיתף פעולה עם המפעיל המתוחכם. ו...צלחה דרכו! קומץ "אנשי חיל" שהתעניינו "התצלח דרכנו" זכו לברכת הכהן המדומה: "לכו לשלום נוכח ה' דרככם", וכך היה! ההצלחה האירה פנים, ואולי באמת הנער המשוטט ניחון בתכונות אלטרנטיביות? בהמשך הסיפור גדוד שלם ("שש מאות איש חגור כלי מלחמה") מגיע לקבל ברכה. הם כה נלהבים (או מתוחכמים?) עד שהם...חוטפים אותו, כולאים אותו, ודורשים לנצל את סגולותיו השמיימיות בתנאים ובנסיבות הנוחים להם.
ואם טרם ניחשתם, מדובר במיכה בעל התרפים ובכהן-הלוי, המתחזה-החטוף (שופטים יח).