בשעה שנכתב המאמר, נערך מרדף ענק ללכידת הקצב שרוצץ את גולגלתו של שלמה נתיב בן ה-13 בבת-עין. אלפי לוחמים, חיילים ושוטרי מג"ב, סורקים בית אחר בית בכפרים באזור. אנשי המודיעין והשב"כ, עושים לילות כימים כדי לעלות על עקבות הרוצח (לא מפגע בלשון המכובסת).
המשת"פים זוכים בימים שכאלה בשכר עידוד, ומובטחים להם גם בונוסים שמנים אם יסייעו בלכידת הרוצח. זאת בנוסף לסיכון חייהם של הלוחמים, ההופכים כל אבן באזור כשהם חשופים למטעני חבלה ולמארבי מחבלים.
וכל המאמץ העצום הזה נועד כדי ללכוד את הרוצח ולהעמידו לדין בבית המשפט הישראלי. ואם תוכח אשמתו, הוא לא יידון חלילה למוות במדינתנו הנאורה, אלא לכליאה בבית הסוהר. שם יתקבל כגיבור על-ידי עמיתיו לוחמי שחרור ישמעאל, שחלקם הספיקו לזכות בתארים אקדמיים בשכר לימוד אותו שילמנו אנחנו, זאת בנוסף להטבות המופלגות אותן הנהגנו ברוב טמטומנו בבתי הכלא של ישראל חלושת הדעת.
ושם בכלא, בתנאים משופרים, בחברתם של מאות רוצחים כמותו, הוא ימתין בסבלנות לשחרורו הקרוב תמורת החייל גלעד שליט, או החייל הבא בתור שגורלו כבר נחרץ להינמק במרתפי החמאס.
שטיפת המוח של "נואמי הארץ" הצליחהומעניין לעניין באותו עניין. גלשתי לאתר המקוון של עיתון הארץ כדי ללמוד מה מגיבים הטוקבקיסטים שם על הרצח. לתדהמתי, רובם מקבלים בהבנה את מעשה הזוועה, ולהלן כמה ציטוטים מעוררי פלצות:
"בת-עין התנחלות פושעת... קן צרעות... מעשה פרובוקציה... את בת-עין יש לפנות... החומרה היא בנוכחותם שם... הכיבוש הוא אסונם של המתנחלים..." וזהו רק מעט מזעיר מדברי הבלע. כך שגדעון לוי, עמירה הס, ובכירי הפובליציסטים של עיתון הארץ, יכולים להתמלא סיפוק שיש שכר לעמלם, מאמריהם אינם נכתבים לריק, הם הצליחו לטפח קהל חסידים גדול, שטיפת המוח הצליחה.