התחלתי לעבוד בבאג (חנות מחשבים) לפני כמה חודשים, ומאז נשאלתי כבר מספר פעמים: "נו אז אתה מרגיש את המיתון?". התשובה שלי הייתה: "לא, להיפך - המכירות שלי רק משתפרות. אז נכון שאולי זה קשור לזה שאני מוכר נהדר... אבל ברצינות, אני לא מרגיש שינוי".
ואז התחלתי לחשוב. כמה פעמים במהלך העשור האחרון נאמר לנו שהמצב גרוע? וכמה פעמים נאמר לנו שאנחנו בכיוון הנכון ושהכלכלה פורחת? אולי קצת יותר מדי פעמים? אולי אנחנו מתייחסים לכל שינוי קטן כאל רמז למשבר או להתאוששות?
אני לא מחשיב את עצמי כמבין גדול בכלכלה, אבל אני יודע שהחיים שלי ושל הסביבה הקרובה אליי די בסדר (ולא חוו זעזועים משמעותיים) לנוכח כל המשברים הכלכליים שעברנו בשנים האחרונות. אז יכול שהפעם זה על-באמת והפעם ארה"ב והעולם... אבל אני מוכרח לתהות, אולי אנחנו ממהרים לצאת בהצהרות? האם מישהו פה לא מנצל את העובדה שלרוב האנשים אין מושג מה זה אומר אינפלציה, גרעון, תמ"ג ומה הן ההשלכות האמיתיות של העלייה או הירידה בשער הדולר בשביל לייצר כותרת?
בכלל, אומרים שדברים היום קורים יותר מהר ויש מידה של צדק בזה, אבל לפעמים נדמה לי שגם אם לא קורה כלום, כל כך התרגלנו שמשהו אמור כבר לקרות שאנחנו לא מאמינים ששום דבר לא קורה ואז אנחנו ממציאים איזה משהו או מעצימים איזה מגמה שולית; העיקר שיקרה משהו שאפשר יהיה לספר עליו, לדבר עליו, לחשוש ממנו.
שמתם לב כמה פעמים בשנים האחרונות התקווה חזרה? ואני מדבר על סיסמאות פוליטיות כמובן. יאללה יאללה חזרה התקווה; אנחנו באותו חרא כמה שנים ושום דבר לא משתנה, ואל תתנו לברק הבא או לציפי הבאה או לביבי הבא לעבוד עליכם.
נראה שקצת איבדנו את הסבלנות למציאות. את הסבלנות לקצב שבו דברים באמת קורים. דברים לא תמיד קורים בתוך שניות, דקות, שבועות ולפעמים אפילו לא בחודשים. לפעמים צריך כמה שנים בכדי ששינוי יתרחש. ולפעמים צריך שיחלפו כמה שנים אחרי שהוא כבר קרה כדי שנבין שהוא קרה.
אז האם אנחנו במיתון? אולי. ואולי אנחנו גם קצת מכניסים את עצמנו לאווירה של מיתון. אנשים שומעים בכלי התקשורת שיש מיתון אז הם ישר מוציאים פחות. הם נזהרים. מעניין מה היה קורה אם כלי התקשורת היו מדווחים על צמיחה ועל שגשוג כלכלי? סביר להניח שהייתה לזה איזושהי השפעה חיובית, לא?
אז אני לא אומר שצריך להגיד שהכל טוב כשהמצב בכי רע, אבל אני חושב שכדאי להיזהר ולחשוב טוב טוב לפני שיוצאים בהצהרות. כי אחת מן הסיבות בגללן אני כבר לא כל כך מתרגש (לפחות בינתיים) מהמיתון שהתרגש עלינו, היא אפקט הזאב-זאב.
אז כנראה שימים יגידו. ולאלה מביניכם שדואגים במיוחד ושמרגישים שהמיתון באמת מתחיל להשפיע על שגרת יומם, אני ממליץ לא לראות את המהדורה המרכזית; לדלג בעיתון האינטרנטי שחביב עליכם ישר למדור ספורט או התרבות, וכשאתם באוטו להאזין רק למוזיקה ולהחליש את הרדיו כשיש חדשות. והכי חשוב - בארוחה המשפחתית להימנע משיחה עם הדוד (יחזקאל לצורך העניין) שנורא אוהב לדבר על המצב.