האור הגנוז

בארכיטיפ היהודי סמל הכיפה על ראשם של אנשים בא לספר לנו על אורח חיים דתי אך גם להגיד לנו בשלוש מילים - אדם טוב לפנייך. לא בכדי היינו עדים לא אחת לניפוץ ארכיטיפים אלו ולעיתים אפילו בחלקינו הכיפה ישר מעוררת חשד. התלוננו רבות על לומדי התורה ואוכלי החינם וכנראה בצדק, זעקנו לעבודת כפיים לא אחת, והנה לפנינו בני עמינו בעלי אידיאולוגיה שלא הכרנו עד עכשיו, לעבודה ונתינה, לעבודה על-פי ייחודיותך כדי לתת לחברך. האידיאולוגיה קומוניסטית כמו בקיבוצים החילוניים של פעם, אך מעליהם מטה ערך עליון והוא ו"אהבת לרעך כמוך" אהבת האחר, הדאגה לו וההתייחסות אליו כאילו הוא אתה, כאילו זאת לעצמך. אז איך קורה שעדיין לא נשבתה בכך כל האומה? אולי התשובה לכך טמונה בעלייתה של הקבלה לכותרות וחדירתה כידי תמנון למרחבי ערינו, על-מנת להצילנו מהקפיטליזם שממרר את חיינו, אך כאשר ידי תמנון אלו נישבו בהגמון ובאו לתבוע את צרכיו הם גרמו לנו למשבר אמון עם התמנון הנכסף. לעולם לא פקפקתי בקבלה אך בהחלט בדרך שהיום מלמדים אותה, תמיד נזהרתי מהתמסחרותה והבאתה בעטיפות זוהרות, מפתות, נגישות ומלאות הבטחות משלות. תמיד עלו בי תהיות על לימוד כוח המחשבה כדי להשיג את החומר והאשליות שהעולם הקפיטליסטי מציע לרכישה, תמיד ראיתי בכך היפוך מוחלט לקבלה ושימוש תועלתני ואגואיסטי שהוא ההפך מסוד הקבלה.

אני שואלת את הרב יובל מהו הסוד והוא משיב לי, "חוכמת הקבלה היא להשתחרר לגמרה מהאגואיזם ולהיות מועיל לחברה, והקבלה של היום מנצלת את דברה להפך". אני שואלת אותו על ההתמסחרות של הקבלה בדמותם של ספרי הסוד והסלוגנים שמציעים לנו לרכישה והוא משיב לי "ההתמסחרות לא טובה, מנצלים חולשות של אנשים ולוקחים להם את הכסף, לא כך היא הקבלה, הקבלה היא דבר טוב, היא לא עולה כסף, זה בסדר כשמשלמים למקום שמלמדים בו כדי שיהיה אפשר לשלם שכר על המקום, אך היום לוקחים אנשים מבטיחים להם הבטחות, לוקחים להם כסף , אין שום קשר בין חוכמת הקבלה לבין דברים האלה".

המיתון חוגג וארבעה מיליון שקלים הושקעו בהתלהטות רחבי תל אביב לחגיגות מאה שנים לעיר, בדיוק בזמן זה אני יוצאת לכנס הצלת מושב "אור גנוז", הכנס מתקיים ברחוב אלנבי בתל אביב. אף פעם לא היו מענייני כנסים כאלו או אחרים, ובמיוחד לא אלו של הדתיים שכן איני מנהלת אורח חיים דתי, אך גם תמיד נמנעתי מדבקות העדר אליו אני משויכת על לא עוול בכפי, אני מסתכלת הנה והנה, חצי מעמי חוגג את העיר המשוחררת הפוסט-מודרנית ומלאת הגוונים והאשליות החודרות, וחציו השני של עמי בכנס מנסה להציל את עצמו, כדי שיוכל באידיאולוגית אהבתו להציל את העם. במחשבותיי הדבר מעניין במיוחד, מודרניזם קפיטליסטי אל מול אידיאליזם קומוניסטי מתמודדים על בחירתי, אז יצאתי לכנס הרי תמיד החלוצים בעלי הערכים היו מענייני.

בכולנו עולה חשש וחרדה כשאנו חושבים על קומוניזם, זאת מובן לחלוטין לאור ההיסטוריה הלא רחוקה (בה הקומוניזם שלט בכוחניות שגרמה לטראומה קולקטיבית לאנושות כולה), הקומוניזם אז החטיא את מטרתו הנעלה כי הוא התקיים ללא ערכים ונתינה, אך הקמתו באהבה, נתינה ואכפתיות אמיתית לזולתך יכולה להציל את החלשים בחברה ואף את החברה כולה. לאור אמונות אלו הוקם מושב "אור גנוז" אשר הערך עליון המניע אותו הוא ו"אהבת לרעך כמוך". אומר הרב אשרוב: "אי-אפשר לחיות אחרת, מודל הקפיטליזם נכשל , אי-אפשר שיחידים שהצליחו בכישרונם ינצלו את ההמון, יש דינים קשים לחברה שלאחד אין בה מה לאכול והאחר מתעסק באיזה ג'קוזי לבנות, שאחד מרוויח שלושת אלפים שקל בחודש והאחר קונה ארנק בשלושת אלפים שקל באותו חודש, זה חייב להיגמר מתישהו ואם לא נסיים את זה בטוב זה יגמר רע, כמו שזה מתחיל בקריסה הכלכלית עכשיו". את הדוגמה לחזון הכללי אפשר לראות בפעולתם של התושבים במושב, המהווה כמיקרוקוסמוס לחברה העתידית המיוחלת, אנשי המושב הם לא חברה שמדברת ומתלוננת אלא חברה שפועלת, "שני דברים חשובים יש בהקמת הישוב, מסביר לי הרב, הראשון הוא הקמת חברה צודקת על-פי עקרונות אמיתיים של חוכמה אשר יהווה מודל לעולם כולו, והשני הוא הפצת תורת הקבלה" בל תטעו, אין כאן ניסיון חדור מוטיבציה כערך עליון להחזיר בתשובה, החזון עמוק יותר מזה. "אנו לא מוגדרים ככאלו שמחזירים בתשובה קלאסיים", אומר הרב, "הרבה אנשים מרגישים בנוח לבוא לשיעורים ולא לחזור בתשובה, אנו בעד שאנשים יעסקו בחוכמה, אנו סוברים שהמנהגים חשובים, אך לא אומרים לאף אחד מה לעשות. אני חרדי ולא מסתיר זאת, זו הדת שלי ולא מאמין שאפשר לחיות ללא המצוות, אך אדם שבוחר לא לעשות זאת אנו מקבלים אותו וקוראים לו, אנו מכבדים את כולם בשלום אהבה ואחדות". החזון הוא שנחיה בחברה טובה יותר בעלת אנשים מועילים לחברה: "רק כאשר אדם מתחיל להשפיע ולתת הוא מתחיל לגלות את עצמו, הנשמה מתחילה לפרוח כשהאדם מתחיל להשפיע, האדם יכול לעשות זאת ולגלות את הייחודיות שלו ולתת רק כשהוא לא עסוק באופן אגואיסטי בעצמו ובצרכיו ללא סוף". ברור לכולנו שמצב כזה לא מתאפשר בחברה קפיטליסטית, בה כל אחד דואג לעצמו ולצרכיו ונתון בכל יום בדאגה למחר, במצב כזה האדם לא יכול להתחבר לייחודיותו ולכישרונותיו המיוחדים על-מנת לתת לחברה כי הוא נתון כל הזמן בדאגה ולכן, אומר הרב אשרוב "בחברה שיתופית אמיתית יש לאדם הכל והוא יכול להתפנות לנתינה, הדרך לאפשר לאדם לעשות זאת זה לקחת ממנו את כל הדאגות של היומיום ולאפשר לו לגלות את עצמו ולהועיל לחברה". שאלותיי האינדיבידואליות והחילוניות ישר עולות, הרי החברה הקפיטליסטית מדברת יותר מכל על האינדוודואל היוצר בייחודיותו בחברה, אז איך בחברה קומוניסטית הייחודיות במעלה ראשונה, הרב משיב לי "אם נסתכל על החברה הקפיטליסטית כולם ממש משוכפלים, כולם רוצים אותו הדבר, כסף, כבוד..." הוא לא מספיק לסיים לענות לי ואני ישר מבינה, הרי זה כל כך נכון, אנו מושלים בייחודיות אך כל כך חלק מהעדר ולכן מטפחים ללא סוף רק את אינדיבידואליות הצמר". אין אלו דברי סרק ואכן האוכלוסיה מקיימת דברים אלו, במושב מתגוררים אנשים חרוצים שכלכלתם מעבודתם המשותפת והייחודית של כל אחד, והחלוקה היא על-פי האידיאולוגיה ש "כל אחד נותן על-פי יכולתו ומקבל על-פי צרכיו".

במושב אור גנוז מוקמת מכללה אשר בעיצובה מזכירה פגודה יפיפייה, מסביב שקט ושלווה, נוף גלילי מרגיע וחווית מיוחדת במינה, במכללה מלמדים רפואה סינית מסורתית בשילוב לימודי רפואה וקבלה, יוגה ברוח היהדות, בריאות טבעית, שיאצו ורפלקסולוגיה. הדבר מעניין במיוחד ועולות בי תהיות, מה הקשר בין תורות הריפוי מהמזרח לקבלה היהודית? ואיך יכול להיות שהחרדים שנראים לנו תמיד כל כך סגורים בתוך עצמם, פתוחים לרפואת המזרח לומדים ומתרגלים אותה . חרדים וחילונים, בעלי כיפות סרוגות וחוזרים בתשובה, לכולם יש מקום שם ללמוד לרפא ולהירפא בשילוב המיוחד של המזרח והדת. אני שואלת את הרב האם זה מותר בכלל לפי הדת והוא משיב לי "כשאנו משתמשים ברפואה הסינית אנו משתמשים בה כטכניקה, כמו רפואה רגילה, אין פה שום אמונות שמחייבות לפעולה דתית, הרפואה הסינית מדברת רק על הטבע והכוחות שפועלים בטבע, ואנו משתמשים בהם לריפוי". אני שואלת מה הקשר בין הרפואה הסינית לקבלה והוא משיב לי: "הרפואה הסינית זה חלק, והקבלה זה הכל, החלק הוא חלק אמיתי אבל לא הכל". אם כן מהו החלק שמהווה הרפואה הסינית בקבלה? הרב מסביר לי "הרפואה הסינית מדברת על אנרגיה, על הצי וכשאנרגיה יוצאת מאיזון ולא זורמת טוב בגוף הרופא הסיני מטפל באנרגיה על-ידי מחטים וצמחים דרך הגוף". אני שואלת איך האנרגיה יכולה לצאת מאיזון . והוא משיב לי: "זה יכול לקרות מתזונה לא טובה, פעילות גופנית לא נכונה ועוד". באמצעות הרפואה הסינית מטפלים בגוף בשיטות שונות כגון: שיאצו , דיקור, תזונה ועוד, החלק של הקבלה הוא הטיפול בשורש הבעיה, ברוח " הקבלה מתייחסת לשורש ולא רק לאיזון האנרגיה, הגעתי למסקנה שלכל אדם יש איזשהו רגש או מחשבה שמעכבים את הבריאות שלו, יש דבר אחד שבעיקר מדאיג את האדם, מפחיד אותו ושממנו החשש העיקרי שלו, זה יכול להיות חרדת נטישה , קנאה וכדומה ויש דרכים לשחרר את האדם מכך, הרעיון הוא להסיר את הבעיה מהשורש וכשעושים זאת הרפואה מתרחשת מאיליה, אנו מאמינים שלגוף יש יכולת לרפא את עצמו ורק צריך לתת לגוף את התנאים לכך . התנאים הם הסרת הסיבה שגורמת לחוסר האיזון, ואשר מעכבת את האדם, כאשר עושים זאת הרפואה מתרחשת מאוד מהר ובאופן משמעותי וחזק".

אנו מתקרבים לחג הפסח בו אנו חוגגים שחרור מעבדות לחרות, אולי חלקינו איננו יודעים אך לחג הפסח יש משמעויות עמוקות לרוח האדם, אנו לא חוגגים רק רגע היסטורי אלא את הצורך להשתחרר מעבדות שאנו נתונים לה בכל רגע נתון, גם כשאנו במדינה משלנו וכשאנו לא עבדים באופן פיזי לעם, חוכמת הקבלה מסבירה זאת באופן העמוק ביותר. "העבדות במובן העמוק שלה היא עבדות להרגלי חיים, רצונות ותאבות שאי-אפשר לשנות". דברים אלו לא כל כך רחוקים מהמציאות הרי כמה מכם ניסו להפסיק לעשן, להפסיק את המרדף אחר הכסף, החומר, לעשות דיאטה? לדברים כאלו ואחרים אנו עבדים, העבדות לא מתבטאת רק בתשוקות החומריות אלא גם בתכונות כמו קינאה, טינה, כעס ועוד, שאנו עבדים להן כי איננו יכולים להפסיקן. אלו דוגמאות לשעבוד ספציפי ואישי שאנשים שונים נתונים להם אך "בגדול" מסביר הרב, "השעבוד הוא לאגואיזם, לדאגה רק לעצמי, המצב שבו אנו רואים רק את עצמנו, דברים שאנו עושים בסופו של דבר גם אם באופן לא מודע, רק כדי להועיל לעצמנו וכך האדם הופך להיות מרוכז רק באינטרסים של עצמו ומשתעבד להם". זוהי המשמעות של היציאה מעבדות לחרות, השחרור מהעבדות לאגו שלנו, החמץ מסמל את הרצון לקבל לעצמנו, וזו הסיבה שבפסח אנו נמנעים מלאכול חמץ , על-מנת להימנע באופן סמלי מהאגואיזם שלנו.

הרב יובל אשרוב האיר את עיני ועורר אותי להגיע לשיחה עימו, יותר מכל כי תמיד האמנתי במעשה היוצא באופן צמוד לדברו ולא משתנה עם פעולתו, בני המושב נתונים בקשיים כיום, כמו רבים מאיתנו הם מצויים בקושי כלכלי אמיתי המאיים על המשך קיומו של המושב, הרב מסביר זאת משילוב גם של המשבר הכלכלי שפוקד את כולנו וגם כנראה בגלל טעויות ניהוליות. כולי פליאה, איך יכול להיות שצמידות לתורה והמעשה הטוב מובילים למשבר, אני שואלת את עצמי ואת הרב, איפה במצב זה האל? "זה ניסיון, עונה לי הרב, כל דבר רוחני שרוצים להשיג עובר ניסיון, כי אם מצליחים ועוברים את הניסיון זה מראה שבאמת רוצים את זה". זה נכון, אני חושבת, אומנם מילים אלו מתורגמות באופן דתי אך לא אחת אמרנו כי הדברים לא מתקבלים בקלות, וצריך התמדה ונחישות והתגברות על קשיים גם בעולם החילוני, אם כן בתקופה זו הם לא היחידים שנוחלים קשיים, אך הם כאלו שלא מפסיקים גם בזמנים אלו לעזור לאחרים. אני שואלת את עצמי האם הם מבקשים עזרה ? וחושבת איך מבקשים בכלל עזרה מעם שעדיין לא חבר רגשית לאלטרואיזם, לשאלה זו ממש קשה לי לענות אז אני שואלת את הרב והוא משיב לי בשלווה מוחלטת "יש אנשים טובים שמבינים שיש ישוב במצוקה וזקוקים לעזרה, יש כאלו שעושים זאת רק כדי לתמוך בישוב במדינת ישראל, זהו עניין של ערבות הדדית". כן, הרב ניראה שלוו, וכמי שבטוח שיש אנשים טובים בדרך. אותי פעם לימדו כי האדם נוטה להאמין שבאחר מצויות תכונותיו שלו, השאלה היא האם יום אחד כולנו נאמין וכולנו נקיים את המשפט, ו"אהבת לרעך כמוך", וכך אולי אף אחד לא יצטרך בימיו הצלה כי יהיה בטוח במרחב המחייה שלו על פני האדמה. הרב ותושבי המקום מאמינים שעזרה קטנה כגדולה תוכל להציל את המושב, ואיך לא, הרי הם מאמינים שלמשמעות המעשה הרוחני כוח אדיר.