יו"ר הכנסת ה-18, רובי ריבלין, מתאים לתפקידו הרם, לאור היותו ישר דרך ואיש אמת, ולאור הממלכתיות המשודרת מדמותו.
ריבלין העניק לעיתון מקור ראשון ריאיון שהתפרסם ביום 1 למאי 2009.
האמת בכותרת העיתון מקור ראשון, הובאו דברי רובי ריבלין, אשר גילה כי יומיים לפני אשפוזו האחרון של אריק שרון, הוא אמר לו [לריבלין] דברים שמשמעותם היא צער על מהלך ההינתקות. הגילוי מתייחס לאמירה של שרון לריבלין, כדלקמן [ציטוט]:
"אני רק יכול להבטיח לך דבר אחד - לא תהיה יותר הינתקות חד-צדדית. לא תהיינה יותר הריסות בתים של יהודים בארץ ישראל". מדובר בעדות אישית של יו"ר הכנסת.
אמנם דברי שרון לפי הציטוט אינם נחרצים בדבר החרטה על ההינתקות, אך בהחלט אפשר להסיק מהם כי שרון לא היה שלם עם מהלך זה.
מקורביו של שרון התייחסו לכך ואמרו [לפי אותה כתבה במקור ראשון] כי שרון היה שלם עם ההינתקות עד יום אשפוזו, והוסיפו טענה מעניינת, והיא, כי
לו רצה שרון להתוודות, לא היה עושה זאת דווקא באוזני רובי ריבלין. כלומר, לפי מקורבי שרון המצוטטים, יו"ר הכנסת רובי ריבלין הוא שקרן. זה מזכיר לי משפט על שוד, בו מביא הטוען לפשע 3 עדים שראו את השוד וזיהו את השודד.
"מה הבעיה?" - הגיב באותו מעמד הטוען לחפות - "אני יכול להביא עשרים עדים - שלא ראו כלל את השוד, וכידוע, אחרי רבים להטות".
צריך לקרוא את זה שוב: יו"ר הכנסת מגלה ממקור ראשון את שאמר לו אריאל שרון יומיים לפני אשפוזו. באים מקורבי שרון, ואומרים: זה לא נכון, זו לא אמת, הרי הם - המקורבים - לא שמעו את הדברים...
כך יוצרים קיצוני השמאל בסיוע התקשורת אמת משלהם, המנותקת מהמציאות ומהעובדות.
הממלכתיות ביומן של מקור ראשון, בשער, מצוטט רובי ריבלין כאומר:
"מדינה פלשתינית היא מתכון להרס מדינת ישראל", מיד מתחת לציטוט דברים אלו, נכתב שם כי "יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, משתדל להיות ממלכתי כמתחייב מתפקידו, אבל פה ושם נמלטו מפיו גם כמה אמירות מאוד פוליטיות".
כלומר, מה שאמר ריבלין לעיל - זה לא ממלכתי...
טעות ואי הבנה של המציאות כלולים בפרשנות זו;
מה בדיוק לא ממלכתי באזהרה של יו"ר הכנסת, כי הקמת מדינה פלשתינית לאורכה של מדינת ישראל היא מתכון להרס מדינת ישראל?
או, בנוסח אחר, מה יותר ממלכתי מעמדה מדינית שפויה, הרואה את המציאות במזרח התיכון כהווייתה, בה המיועד לראשות מדינה פלשתינית כיום הוא מכחיש שואה ושונא ישראל, שכל הפלגים המפולגים תחתיו עוסקים בטרור עד צוואר וכל מאווייהם וחלומותיהם - להשמיד את מדינת ישראל, ובינתיים להרוג כמה שיותר יהודים באקראי, היכן שיהיה אפשרי?
האומנם ממלכתיות היא לזמר שירי חנופה, ולבקש שיבוא שלום? ואילו להבהיר ולהסביר מהן הסכנות של מדינה פלשתינית ולהתנגד לשלום הזוי ומסוכן - זה לא מספיק ממלכתי?
אני רואה את יו"ר הכנסת רובי ריבלין כמנהיג שפוי המבין היכן הוא חי וקורא היטב את המפה. ריבלין גם מתבטא בממלכתיות ולא ירא, ומביע דעותיו המאוזנות ללא פניות. דבר זה לא קל כלל, בין קברניטי מזרח תיכון חדש, התקועים בכס הנשיאות, במשרד הביטחון, ב-90% מכלי התקשורת, באקדמיה, במנגנון המנהלי בכל משרדי הממשלה, ועל אף היותם מיעוט בטל בציבור - דבר שהוכח בבחירות - הם, חולמי השמאל, עדיין מהווים רוב מוחץ במנגנוני השליטה במדינה.