נראה כי נערי האוצר, החוזרים מדי שנה על אותו ריטואל ביזארי שאינו בר ביצוע, עדיין לא הפנימו את העובדה כי בכל זאת ישנם כמה אישים בכנסת אשר לא יתנו לרעיונות משונים היוצאים מבית מדרשו של האוצר, להתממש.
אך התופעה הנגזרת מעצם קיומו של חוק ההסדרים היא סימפטום מדאיג מאד, והיא מרמזת על פשיטת רגל מוחלטת של הממשל בישראל, ועל אופן התנהלות השלטון\ממשלה, ללא כל הבדל מי היא המפלגה המנהלת בפרק זמן זה או אחר את המדינה.
ההתפוררות השלטונית בארצנו היא תופעה שאם לא נשכיל למצוא דרך למגרה, מהווה סכנה גדולה יותר מכל אויב חיצוני.
האופן בו מתנהלות הישיבות בממשלות ישראל לדורותיהן, ישיבות קריטיות הנוגעות לכל תחומי חיינו מינקות ועד לזקנה, הוא בגדר שערורייה לכל מדינה המתיימרת להיות תקנית-מערבית, שלא לומר דמוקרטית. האופן השטחי והמזלזל הן בתושבי המדינה והן בשרים וחברי הכנסת, הנתונים בסד האיומים לגבי הקריירה האישית שלהם ולקידום הנושאים עליהם הם מופקדים, מעיד כי מדינת ישראל חרתה על דגלה את שיטת החפיף כשיטה מועדפת על פני ממשל תקין, וכך אומנם נראים חיינו בארצנו הקטנטונת.
אותו יחס מזלזל ושטחי אשר הממשל המרכזי - דהיינו ממשלות ישראל - מפגינות כלפי תקציב המדינה וחלוקתו, הן בגזירות על הצבור והן בתגמולים כביכול המוענקים לציבור, מחלחל עמוק אל תוככי חיינו בכל שירות לו אנו נזקקים, החל מן התור המשתרך בסניפי דאר ישראל, ועד להפגנות של חולי סרטן ונכים אל מול משכן הכנסת. זהו אותו פרי באושים בו המוטיב המרכזי הוא זלזול מוחלט בציבור, ניצול פלחי אוכלוסיה חלשים לצרכים פוליטיים, והעדפת האדרת מוקדי הכח של פוליטיקאים על טובת האזרח הקטן.
במצב זה, אנו - קרבנות השיטה המתפרקת - נאלצים לשלם את מחירה הסופי של שיטת ממשל חלושה ורופסת, אשר עשויה גם לסכן את ישראל כמדינה דמוקרטית, באם יגיעו מים עד נפש.
רק לחץ ציבורי מתמשך, אשר יבקע מלמטה אל תוככי מסדרונות השלטון, עשוי אולי ברבות הימים להניב שינוי בדרך פעילותו של הממשל, אך כל עוד אנו האזרחים מגלים אדישות צורמת לנעשה "למעלה", אנו ראויים, כנראה, הן למחיר והן לתוצאותיו.