ההזדמנות הגדולה של השמאל להטמיע בציבור את הרלוונטיות שלו - מוגשת בימים אלה על מגש של זהב.
תנועות השמאל החוץ-פרלמנטריות, העבריות והערביות כאחת, ואולי בצירוף מרצ וחד"ש, חייבות לתכנן מתקפה רבתי על דעת הקהל.
קיעקוע המוסכמות הנוקשות של ממשלת ישראל על-ידי הממשל של אובמה בעניין בניית הכוח הגרעיני, מצד אחד, ודיכוי בכוח של המאוויים הלאומים הפלשתינים, מצד שני, מהווה הזדמנות פז להיערך לערעור מוסכמות אלה.
בניית האופציה הגרעינית, עידוד ציונות מתנחלת בשטחים, ומיליטריזציה של החברה - הם פרי באושים של פרדיגמת הפחד מפני החרבתה של המדינה על-ידי כוחות רשע מזדמנים לבקרים. תהליך השחרור מן הפחד הוא משימה קשה אך מאתגרת, והיא מוטלת כמציאה לרגליו של השמאל. לשם כך הוא צריך להסתייע בריכוך, אם לא בפירוק, של הפרדיגמה הזו.
תנועות השמאל הזעירות, אך האיכותיות והדעתניות, צריכות לאמץ מיד מנטאליות של לוחמת גרילה אידיאולוגית: להפתיע, להופיע במקומות בלתי צפויים, לנצל את המבוכה שזורע ממשל אובמה בקרב הימין הישראלי, לשבש את שביעות הרצון של הציבור השאנן בהיערכות אפקטיבית בהסברה ובשכנוע, במתקפה משולבת של כל הכלים היצירתיים העומדים לרשות השמאל.
על צרור הצעות שמעתי מידיד פרסומאי, הטוען שצריך להיצמד לרפיסותו של ביבי כאדם לומד: "ביבי, מה למדת בגן היום?", "ביבי, הכנת שעורי בית?", "ביבי, אין מועד ג'"...
הפרסומאי המשיך ופרש את משנתו במלאכת השכנוע: יש להכין אלפי סרטים ירוקים, לקשירה לכל זיז. הירוק יסמל סוף עידן הזמן הצהוב והשחור של חרושת-ההפחדה שהניבה הרג סתמי של אזרחים ולוחמים, משני עברי פי הפחת. עוד מדבקת-רכב: "מן הפחד אל הפחת"...
באותה נשימה מסביר האיש שלנו כי לוחמת גרילה אידיאולוגית משנה מיום ליום את טקטיקת הקרב: מתקפת טלפונים והרעשת מסרונים לאנשי השררה; הטרדת מקבלי ההחלטות בדואר האלקטרוני, בנוסח "טובות השתיים מן האחת", "שתי מדינות הן יותר מאחת". כך גם נזהיר אותם שהחול בשעון הולך ואוזל, ובאופק זורחת השמש של המדינה הדו-לאומית.
בנושא הגרעין יש לכוון לחתימה על האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני, אמנה שישראל מסרבת לחתום בשם העמימות הבלתי עמימה. "חותמים על האמנה, משתחררים מן הפחד" ייכתב על המדבקה; "כור למטרות שלום - יביא שלום", או "כור למטרות מלחמה יביא למלחמה".
תנופת המדבקות תהיה ההתחלה. המסרונים והדוא"לים - ההמשך. הסרטים הירוקים - אחריהם. העצומות, מצעדי מחאה ב"שביל ישראל", טקסים סמליים מתוקשרים - יבואו לאחר מכן. לא ניתן ליום אחד לחלוף ללא הברקה יצירתית, או ביצוע מעשה מרעיש ארץ.
תנועות השמאל הן כרגע השוליים הפריפריים. זה הזמן ללמוד, להתחדש, להנץ את הניצנים הירוקים הראשונים לאחר השריפה הגדולה. לגרום לציבור להיווכח כי השמאל הוא בית יוצר לרעיונות חדשניים, נחל איתן של מיטב המחשבות המחוללות שינוי, מקור לא אכזב לתיאוריות ופרקטיקות של צדק חברתי.
במקביל, צריכות תנועות השמאל הקטנות אך המרובות - להקים ארגון-גג, וכך לשכלל את התיאום ואת היכולת לפעול בו-זמנית במקומות מרובים. יש לעצב סדר יום עם סמינרים וימי עיון, שבהם יהגו תלמידים, סטודנטים, גמלאים, אנשי אקדמיה, פעילים חברתיים, אמנים ויוצרים - בבניית מודלים חדשים להתמודדות עם גילויים פאשיסטים בחברה ולהעצמת חוסנן של זכויות הפרט והמיעוטים, זכויות פוליטיות ולאומיות.
תנועות השמאל הקטנות אמורות להמשיך בסדר היום הרגיל שלהן. ההצלחה האידיאולוגית של "האנרכיסטים נגד הגדר", המעשית של "קואליציית המסיק", והתדמיתית של "מחסום-ווטש" - מקנות לתנועות אלה הוקרה על מסירותן. תנועות השמאל חייבות ללמוד מגופים קטנים אלה מהי נחישות, וללמוד מהצלחתם.
האם תנועות השמאל ייענו לאתגר? האם ינוצל חלון ההזדמנויות היסטורי-כמעט? האם נענה, גם אם באיחור עצום, לקריאת השחף של לובה אליאב, ונזהיר את הנוסעים מסכנת המלחמה ההולכת וקרבה?