קשה להאמין אך זה המצב: ידוע כי קיימת בעיה של בניה בלתי חוקית בהיקף נרחב ביישובי הבדווים בנגב. כדי לפתור את הבעיה, הוקם בשנת 2004 על-ידי מדינת ישראל יישוב בדווי חדש – אבו-בסמה, מתוך הנחה כי ככל שמדובר במצוקת דיור אמיתית ולא בעבריינות בניה ללא כל קשר עם כורח המציאות – ינוקזו כל הדרישות המוצדקות לדיור במסגרת ישוב חדש זה, וכך – לפחות מאותו מועד – לא יהיו עוד חריגות בנייה בישובי הבדווים בנגב, לפחות בסביבה הקרובה לאבו-בסמה.
מדובר בפרויקט אותו יזם בשנת 2003 ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, בהכריזו על תוכנית שמטרתה פתרון בעיית הכפרים הלא מוכרים והבנייה הבלתי חוקית בנגב. תוכנית זו כללה מצד אחד הכרה במספר יישובים בדואים חדשים, ומצד שני - הגברת האכיפה בסוגיית הבנייה הבלתי חוקית.
ומה קרה בפועל?
הישוב אבו בסמה היווה בעצמו מרכז לבנייה בלתי חוקית, ונבנו בו – בנוסף להמשך הבנייה הבלתי חוקים שביתר יישובי הנגב – 65 בתים חדשים ללא היתר בנייה. והרשות המקומית המופקדת על אכיפת החוק – מהתלת בחוק בכך שיש שם, במשרד מהנדס המועצה, רק פקח אחד בודד המטייל בסביבה ורושם רישומים, ומיותר לציין כי אין לו מוטיבציה...
דומה הדבר לסיפור על נידון למוות שבבואו לביצוע גזר הדין הסתבר כי הכסא החשמלי צר מלהכיל את מידותיו השופעות ולכן הוא נשלח לעשות דיאטה. כעבור תקופת הדיאטה – הסתבר כי הבחור לא רזה כלל, וכשנשאל מדוע – ענה: "אין לי מוטיבציה".
הטעויות החלמאיות של המדינה הן כפולות: ראשית, בפספוס הסיבה האמיתית של הבנייה ללא היתר, סיבותיה ומניעיה, ובמציאת "פתרון" שאינו מהווה מענה הולם לתופעה. שנית, בהפקדת אכיפת החוק בידי מי שאין לו מוטיבציה במקרה הטוב, ובמקרה הרע – אף תומך ומעודד את הבניה הבלתי חוקית, בין במפורש, בין במשתמע.
הא ראייה, פקח אחד בודד חסר אמצעים מול הבניה הבלתי חוקית הגואה מרמזת ברמז עבה על כוונת הרשות המקומית ועל דעתה בעניין זה. ומה הפקח הבודד בכל זאת הספיק לבצע בתחום האכיפה עליו הוא מופקד? להרוס פחון אחד, ויש להניח כי גם זה בוצע בהסכמה.
הנושא הבעייתי נמצא עדיין בדיון בבית משפט השלום בבאר שבע, וצריך לעקוב אחר ההתפתחויות. השופטת דברת אומנם מתחה ביקורת על המועצה אבו בסמה, אך בית המשפט המשיך לתת יהבו על הישוב מתוך הנחה שהמועצה תעשה את העבודה, דבר שלא יקרה, בגלל היעדר כל מודעות ורצון כפי שהיה עד כה.