במסגרת עבודתי נזקקתי לנתונים סטטיסטיים בעניין מסויים. על כן, ניגשתי לאתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לחפש את הדרוש.
כעו"ד, סיקרנו אותי נתונים הקשורים לתחומי המקצועי ולכן פתחתי את השנתון הסטטיסטי לשנת 2008 בפרק הדן ב"סדר הציבורי"; ומצאתי שם נתון מדהים: לפני נתוני הלשכה, בשנים 2005 ו- 2006 (השנים האחרונות לגביהן יש נתונים), אחוז ההרשעות במשפטים פליליים עומד על 99.9% (!).
זהו נתון מדהים לפי כל קנה מידה. הוא לא זכור גם ברוסיה הסובייטית. חשבתי, לכן, כי הדבר כולל בחובו - בוודאי - גם ברירות קנס ועבירות קלות; עבירות שמספרן רב ובהן אנשים נוטים להודות ולשלם את הקנס. אך מסתבר שלא זה המצב. בדברי ההסבר הכתובים בשנתון כתוב במפורש, ש"בעיבודים הסטטיסטיים של האשמות והרשעות, לא כלולים משפטים פליליים על עבירות שלא נרשמו בפנקס ההאשמות. משפטים על עבירות תנועה קלות אינם כלולים". יוצא, איפוא,
שבעבירות לא קלות אחוז ההרשעות הוא 99.9.
עבדתי שנים לא מעטות בפרקליטות. יושבים שם אנשים טובים. אך לא אנשים שאינם טועים ב-99.9% מהמקרים. הנתון הוא מדאיג. נובע ממנו, שמערכת בתי המשפט אינה מהווה סינון כלשהו להרשעה. הסינון היחיד למעשה הוא הפרקליטות. אם זו מגישה כתב אישום - דינך נחרץ. השופטים - כך עולה מנתון זה - אינם מפעילים שיקול דעת.
האם מערכת בתי המשפט מודעת לנתונים אלה? מסתבר שכן. לפי דוח שהיא פרסמה, הנתונים קצת יותר אופטימיים - אך רק קצת. כך, למשל, לפי הדוח, בשנת 2008 רק 1.4% מהתיקים הפליליים בבית המשפט המחוזי בנצרת הסתיימו בזיכוי ומספר דומה (1.5%) חל ביחס לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. במחוזי בתל אביב האחוז הוא 3.9% ורק בירושלים נראה שהשופטים מפעילים שיקול דעת: 13.1% זיכויים.
עובדות אלו מצריכות - כך נראה לי - עריכת בדק בית במערכת בתי המשפט. אך מעבר לכך, יש להן גם השלכות נוספות: כולנו עדים בשנים האחרונות לתופעות שונות ולדרכים שונות בהן מערכת בתי המשפט מנסה להתייעל. חלק נכבד מהשינויים הם בקיצור ההליך המשפטי, על חשבון היכולת לברר בו את האמת. נראה שנדרשת מחשבה נוספת, האם אומנם זו הדרך הראויה. האם אנו רוצים לחיות במדינה, שיש בה יותר מ-99.9% הרשעות?
רבים מכירים את האמרה, כי מוטב שיצאו 99 אשמים זכאים ולא שחף מפשע אחד יורשע. אך אם המשפט הזה לא נכון ביחס של אחד מאלף - אפשר, לפי המציאות בשטח, לבטל את המשפט הפלילי וכך להיות מאוד יעילים. שהפרקליטות לבד תחליט. זה ממילא (כמעט) מה שקורה.