סרי לנקה הכריזה על ניצחון במלחמת האזרחים בת 26 השנים ועל חיסולו של מייסד ומנהיג ארגון ה"נמרים הטמילים".
עבור תומכיו, הארגון היה המנוע של המאבק למען הקמת מדינה עצמאית עבור המיעוט הטמילי. עבור מתנגדיו, היה הארגון גוף אכזרי של מתאבדים, שמנע הסכמי שלום.
מאז 1983 נאבקו הטמילים בממשלת סרי-לנקה, במטרה להקים מדינה עצמאית למיעוט הטמילי.
למעלה מ-70 אלף בני-אדם נהרגו בסכסוך בין ממשלת סרי-לנקה לטמילים. נשיא סרי-לנקה נרצח וכך גם שר החוץ של המדינה. ניסיונות התיווך לא הניבו כל תוצאה.
היום כבר נשמעים קולות המבשרים כי ניתן לנצח טרור ומה שהצליחה ממשלת סרי לנקה ודאי תצליח ממשלת ישראל. זאת ועוד, המחשבה כי מאבק לעצמאות ניתן לדיכוי בכוח הזרוע קיבלה לפתע חיזוק והפיחה תקווה בלב אלו הסבורים כי כוח הוא הפתרון למערכות יחסים בין עמים.
זוהי טעות קשה בהבנת המצב וקהות חושים. גם אלמלא "התקדים הטמילי" הציבור בישראל הגיע למצב שבו מוות של ערבים נובע מכך שהם אשמים, אופיים ואישיותם הם שהמיטו אסון עליהם ועל ילדיהם.
הכוח לא יפתור דבר במערכת יחסינו עם הפלשתינים, ודבריי מנותקים לחלוטין מכל השקפה פוליטית. הבסיס לאמיתות מסקנתי הוא שמדובר במצב שונה, סכסוך שונה ובעיקר, צדדים שונים.
כל הרוצה לתלות האשם בסכסוך "שלנו" בנימוקים מדיניים או היסטוריים שוכח דבר-מה בסיסי. מעבר למחלוקות הפוליטיות קיים מצב עגום בו מצוי מיעוט ערבי בישראל המופלה לרעה כאזרח, כאדם וכמיעוט לאומי.
מי שחושב כי המיעוט הערבי אינו מופלה לרעה, יתכבד ויקרא כדוגמה ממצאי המחקר שערך פרופ' אריה רטנר מאוניברסיטת חיפה על יהודים וערבים במערכת המשפט. הממצאים על-פי מחקרו מעידים על קיומה של אפליה מובהקת של ערבים במערכת המשפט. לדוגמא, נמצא כי סיכויי הרשעה של נאשם ערבי גבוהים כמעט פי שניים מסיכוייו של נאשם יהודי, וכאשר מדובר למשל בעונש מאסר, הסיכויים שיוטל מאסר בפועל על ערבי שהורשע בעבירת אלימות הם 19% לעומת 8% לגבי מורשע יהודי.
אפליה היא סרטן ממאיר, אך ההשלכה החמורה יותר של החלטת היועץ המשפטי לחברה הישראלית (ערבים ויהודים כאחד) היא הפגיעה העמוקה והכואבת בזכויות האדם. אותם גזענים החושבים כי תופעה כזו "תיעצר בערבים" משלים את עצמם. אפליה ופגיעה בזכויות אזרח אינן נעצרות. כדרכו של סרטן הן שולחות גרורות, מערבים ליהודים, מחרדים לחילוניים וכך הלאה. מי שרוצה המחשה לכך, שיצפה בסרט Z סרטו של Costa-Gavras (אף הוא משנת 1969) ויראה מה עלול להתרחש במדינה שבה מטושטשים גבולות שלטון החוק.
אשר על כן, ברור כי כוח לא יוכל לתקן עיוותים שבסיסם מהות יחסים בין בני אדם. כוח עשוי לפתור בעיה של ארגון המעוניין לפגוע בכוח אך לא של בני אדם הרוצים לחיות כשווי זכויות בארצם.
עד אשר יובן ויובהר לכל אדם בישראל שמחלוקות טריטוריאליות ומקומות קדושים אינם מוקד הבעיה, אלא כבוד האדם וחירותו, נמשיך לשגות באשליות.
הסברה כי הסכסוך עם הפלשתינים, בין אם הם אזרחי ישראל ובין אם לאו, ייפתר באמצעים כוחניים הנה אשליה, אשליית שליטה.
אשליית שליטה היא הטיה שמקורה מהצורך או הדחף שלנו לשלוט ולהפריז בכוחנו להשפיע על מהלך האירועים וההתרחשויות. ההטיה הזו נועדה לאפשר לאדם, או ליצור בו אמונה בדבר יכולתו, להשיג אמצעי
שליטה.
זהו עיוות מחשבתי אשר גרם וגורם לא אחת לאסונות.
עלינו להתפכח ולהבין כי תבוסת הנמרים הטמילים אין לה ולא כלום עם המציאות באזורנו.