אחד הנושאים שעמד במרכז הביקורת כלפי הנשיא לשעבר בוש היה מדיניות החוץ שלו. ביקורת זו הוטחה על-ידי מדינות אירופיות שטענו שממשלו של בוש מנהל מדיניות אגרסיבית ללא הידברות עם בני בריתו האירופיים. אל ביקורת זו הצטרפה המפלגה הדמוקרטית, במיוחד בתקופת הבחירות לנשיאות.
אותם מבקרים טענו שלנשיא לשעבר גישה פשטנית ליחסים בינלאומיים של "טובים" ו"רעים", ושהוא מנסה לכפות גישה זו על כל העולם ובכך גורם למלחמות מיותרות. לעיתים הביקורת הזאת קיבלה טון אנטי-אמריקני שטענה שארה"ב בוחשת בענייניהן של מדינות שונות בהתאם לאינטרסים שלה ובהתאם לערכיה.
את הנשיא לשעבר בוש החליף נשיא אחר – הנשיא אובמה מהמפלגה הדמוקרטית. אותה מפלגה שהייתה בין המבקרים הראשיים של מדיניות החוץ ה"פשטנית" של בוש ושל נטייתו לכאורה שלא להתייעץ עם בנות בריתו. התבטאויותיו האחרונות של הנשיא אובמה ובכירים בממשלו מראות שהם אלה המנסים לנהל מדיניות חוץ פשטנית ונאיבית, ולעשות זאת בלי להתייעץ עם בנות בריתה.
הדרישה להקמת מדינה פלשתינית כיום נראית נאיבית ומגוחכת מתמיד; משטרו של אבו-מאזן קיים רק בזכות כידוני צה"ל, וגם זה בקושי. נושא הקפאת ההתנחלויות הינו נושא פנים ישראלי, וכריכתו עם המאבק נגד הציר האירני הוא טפשי לגמרי. התעצמותה של אירן וכוונות ההתפשטות שלה הן נושא לדאגה בקהיר ובריאד אף יותר מאשר בירושלים. בל נשכח שלישראל נשק גרעיני (על-פי פרסומים זרים) בניגוד למדינות אלה. יתרה מכך, מדינות המפרץ הן אלה שעומדות בחזית מול הרפובליקה האיסלאמית ששואפת לייצא את המהפכה שלה למיעוט השיעי היושב בקירבן. כיום, כשמדינות ערב מרגישות מאוימות אף יותר מישראל על-ידי אירן, נושא ההתנחלויות או המו"מ עם הפלשתינים אינו מהווה תנאי לפעולה נגד אירן. פעולה כזו היא אינטרס שלהן ללא קשר למעשיה של ישראל.
מעל כל אלה נזכור כי את המדיניות הזו הגה ממשלו של אובמה ללא כל התייעצות עם בת בריתו ישראל.
הביקורת שהטיחו הדמוקרטים בנשיא לשעבר בוש נראית עתה די צבועה. יתרה מכך, לנוכח המדיניות הפשטנית שמציג ממשלו הדמוקרטי של הנשיא אובמה, נראה ממשלו של בוש כמתוחכם למדי.
ההיסטוריה מראה לנו שביחסים בינלאומיים אין מקום לנאיביות. היא מובילה בדרך כלל למלחמה במיוחד במזרח התיכון. נותר לנו בישראל לקוות שאובמה אינו צ'מברליין השואף לכונן "שלום בזמננו" ושגורל ישראל לא יהיה כגורל צ'כוסלובקיה, כי ברור שאירן היא גרמניה ואחמדינג'אד הוא היטלר.