אט אט נחשפת אמת מחרידה ומאיימת: העם היהודי נעשה משרתו של השלטון - בין אם זה בא מהשמאל או מהימין! כאשר הימין שולט - התקציב, האינטרס והאנרגיה מושקעים בעניין יו"ש (בעבר יש"ע), וכאשר השמאל שולט - הכסף "והחזון" מופנים לאימוץ "חלום השלום", קידום זכויות לאומיות של ערביי ישראל, מאבק נגד היהדות ודחיפת אג'נדה משפטית-אזרחית לקראת כינון "מדינת כל אזרחיה".
אילו הממשלות השונות היו עוסקות רק באג'נדות הללו, אך במקביל מגינות על הפרט בחיי היום - חצי נחמה; בפועל כל ממשלה מסתירה את האמת מאזרחיה, מציגה בפניהם מצגי-שווא כלכליים-חברתיים, והיותר חמור - מאפשרת לעשוק את האזרח, ולגופים עסקיים גדולים לגזול כספו, והכי חמור - מאיימת על חירותו כאשר דורש דין צדק וחשיפת אמת.
גזילות מקופת המדינה
הדוחות השנתיים של מבקר המדינה הינם קצה הקרחון; את כל האמיתות לא מעיזים לספר לציבור - שכן הדבר יפגע באינטרסים של השלטון ויפר את שיווי המשקל שבין הפוליטיקאים, חולבי ההון הציבורי ושדירת הניהול של המדינה!
אילו חיינו בשוויץ או בניו-זילנד - ניחא; שם יש די כסף לגניבות וגם ל"תחזוקת הציבור", שכן, אין צורכי ביטחון ואין איום קיומי; אך אצלנו הגניבות מקופת המדינה אוכלות כל חלקה טובה, חלק הארי נלקח עבור משכורות ותנאים סוציאליים מיוחדים לאנשי מערכת הביטחון (צה"ל, שב"כ, משטרה וכד') ומשכורות סבירות לעובדי המדינה; ומה שנותר מוצא דרכו לעמותות עלומות וגופים קיקיונים, שהינם זרוע ארוכה של המפלגות, ומשרתים את אנשי השררה בכל מפלגה.
רק פירורים נותרים עבור שיפור חיי הפרט וסיוע אמיתי לנזקקים ולחלשים (אפילו במשרד החינוך, מיליארדי שקלים נשפכים לתחזוקת המינהלה).
איפה ואיפה
גם לכך - הפרט היה מבליג, אילו היו מאפשרים לו לחיות את חייו ללא עושק ומירמה; אך כאשר גם "החוק" לא מתקיים, אלא איפה ואיפה, וכאשר השלטון מאפשר לבנקים לחמוס את כספו של הלקוח (בין אם הנו האדם הקטן ובין אם הנו עסק קטן), ולחברות הביטוח לגבות פרמיות ללא קשר למציאות אקטוארית, ולגופי תקשורת (בזק, חב' סלולר) לגבות דמי שיחות ללא פרופורציה לעלות, ולרשויות המקומיות לעקל רכוש על-סמך "גבייה מינהלית" (קרי - ללא בית המשפט) - ומנגד מערכת המשפט משתיקה בכל מיני דרכים ("כאילו חוקיות") כל מי שדורש מימוש "החוק"; אזי אין צורך במסגרת הנקראת - "מדינה", ואין טעם להילחם נגד האויב החיצוני, שכן האויב הפנימי גרוע לא פחות.
משרתי "המדינה" - האזרחים
כדי לספר כל עלילות הממשלות השונות, אין די בספר אלא יש צורך באנציקלופדיה! ומה שכתבתי עד כה במאמריי השונים, הינו רק "דוגמיות" לתהליך שבו הציבור נעשה פלטפורמה לשררה של פוליטיקאים, ולתאוות בצע של גורמי הון הפועלים לצד השלטון.
כך - במקום שהמדינה תשרת את אזרחיה, אלו הפכו למשרתי "המדינה" (קרי - לאלו שמחזיקים ברסן הכוח).
לדאבון הלב, לא ניתן לאבחן בעניין הנ"ל בין ממשלות השמאל ובין הימין - כולן התעלמו וממשיכות להתעלם מכל העוולות הנוראיות שנעשו ונעשות לפרט, כאילו ואין חיי יום-יום, אלא רק צורך "בשלום" או - איום במלחמה.
מדוע שהאזרח ירוץ אל הדגל, אם במקביל מאן דהו יפרוץ לביתו, יגנוב מיטלטליו; וכאשר יחזור - אם יחזור - יגלה כי הרשות המקומית הטילה עיקול על חשבונו בבנק, עקב דוח חניה (וקרן של 100 ש"ח הפכה לחוב של 500 ש"ח); ואם יפנה לבית המשפט - שום סעד לא יקבל,
למרות שעיקול שכזה אינו חוקי!
יום-יום מייאש
למרות שאני נגד "שתי מדינות לשני עמים" ונגד "מדינת כל אזרחיה", אזי קצפי יוצא גם נגד "המחנה הלאומי"!
מעולם, לא ראיתי ולא שמעתי על מאבק של מפלגות הימין כנגד העוולות שתיארתי; מעולם - לא פגשתי את ראשי מועצת יש"ע במאבקי מחאה נגד התעמרות השלטון כלפי הפרט; ולא פחות חמור - מעולם - הימין על שלל מפלגותיו וארגוניו החוץ-פרלמנטרים, לא עשה דבר וחצי דבר, כדי לעצור את שבירת הסטאטוס-קוו בנושאי דת ומוסר.
לא ראיתי הפגנה אחת של הימין כנגד פתיחת עסקים בשבת! רק מעטים באו למחות כנגד קיום מצעדי הגאווה בתל אביב ובירושלים!
אם "הימין" סבור כי רק המאבק על יו"ש הנו העיקר - אזי הוא משלה עצמו ו"בגדול"! אין טעם להיאבק עבור יו"ש, אם היום-יום של האדם הקטן, בתוך הקו-הירוק, מדכא ומאיים על יכולת הקיום!
שמאל עיוור
אם השמאל סבור כי "סיפור השלום" הוא העיקר, אזי לפנינו טיפשות, עיוורון וגם הטעיה מכוונת של הציבור; שכן גם אם יהא הסכם שלום, מה הטעם בו, אם הפרט נרמס, כספו נגנב וחייו נעשים לסיוט מתמשך? (הרי יש לנו הסכמי שלום עם מצרים וירדן, אך לא הבחנתי בשינוי דרמטי בחיי הפרט, מאז ואילך).
מעולם לא ראיתי הפגנה של השמאל (וגם לא של השמאל הציוני), כנגד גזל של כספי הציבור בבנקים השונים; לא שמעתי על קצה מאבק כנגד הסתרת הצדק והסיוט המתמשך של כל מי שפוקד את מערכת המשפט, בין אם הינו תובע ובין אם נתבע.
עמדות מכלות
התוצאה מהנ"ל - הינה איומה, שכן - האזרח הקטן נשחק עד דק, ואילו השלטון מתמסר רק לאג'נדה פוליטית; אך עבור מי?!
ברור, כי כל צד (השמאל והימין) משוכנע כי רק עמדתו שלו תציל את הציבור מכיליון (למרות שהשמאל טועה לחלוטין, אך לא כאן המקום לדון בכך); אך על-מנת שהפרט יחליט במי לתמוך, הוא צריך לדעת בביטחון, כי חיי היום-יום מאובטחים ולא יתחולל שבר שאותותיו כבר החלו.
מחד-גיסא - יותר ויותר אנשים צעירים יורדים מהארץ, ומאידך-גיסא - אלו שייוותרו (בין מרצון והין מאי-יכולת כלכלית לעזוב) יום אחד - יקומו ויתנפלו על כל מי שמירר את חייהם, עשק את רכושם והמאיס את חייהם!
לפיכך, מי שעיניו בראשו, ושכל בקודקודו, חייב להפנים שאם הוא לא יתעורר מייד, אזי תוך 7-5 שנים - אם עדיין יימצא בין החיים - ימצא עצמו בכלוב וקליפות בננות לידו.