נכון, אובמה אינו אויב, אך אובמה גם אינו ידיד. הבה ונדייק יותר, העם האמריקני ברובו המכריע נשאר ידיד אמת לישראל ולעמה, ממשל אובמה הוא שאינו סופר את ישראל. המדריך את אובמה הינם האינטרסים של ארצות הברית, לא יותר ולא פחות. מבחינה זו הוא נוקט צעדים נאותים בעבור מדינתו ואין להאשימו בכך. אנו נוכל להאשים את ראש ממשלתנו במידה שהלה ינקוט צעדים הנוגדים את האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל.
האינטרס המדריך את המדיניות המזרח-תיכונית של ארצות הברית הוא להסיר את הלחץ ההולך ומתעצם של האיסלאם הקיצוני כנגדה בפרט וכנגד המערב בכלל. להוותנו, ישראל נתפסת בהקשר זה כנטל ולא כיתרון אסטרטגי לארצות הברית ובדין. אובמה נוקט בצעדים הטובים ביותר עבור ארצו, האם אנו עושים כמעשהו עבור ארצנו?
היו בינינו שהאשימוהו בכך שכרך את סבל העם היהודי בשואה עם "סבל" העם (?) הפלשתיני כיום, כמה לא יפה מצידו. עם כל הכבוד, אובמה ויועצין יודעים היטב כי הדבר מופרך ואף ילדותי, לא בכך העניין. שתי מערכות בחירות חשובות ביותר למערב עומדות לפנינו: הבחירות באירן והבחירות בלבנון הכרוכות בבחירות האירניות. במידה שאחמאדינג'אד ישמור על מקומו ונסראללה יעלה לשלטון בלבנון, הרי שתוכנית "השלום" האובמית (במידה שישנה כזו), מתה מוות נשיקה. גם הוא לא יוכל להצדיק בפני הקונגרס והסנאט האמריקנים הדרישה לפינוי מאחזים לנוכח איומים קיומיים על ישראל אשר יועצמו באורח אקספוננציאלי עקב אותו פינוי.
זאת גם זאת, בצד הפלשתיני אין פרטנר וגם, כך ניראה, לא יהיה משך זמן רב. היחסים אינם עומדים להפשיר בין החמאס לפת"ח, נהפוך הוא, הם נסוגים. ומכאן פינוי מסיבי מדי של כוחות צה"ל משטחים בגדה המערבית, שהוא הגורם המייצב הראשי בגדה כיום, ייצור חלל ריק באזורים המפונים אשר ייתפס ללא כל ספק על-ידי החמאס, אשר כדרכו בחול יפתח באש רקטות ומרגמות על מרכזי האוכלוסין בגוש דן ובירושלים המערבית. פעילות זו תגרור תגובה ישראלית קשה ביותר אשר אפשר שתצית את כל המזרח התיכון. בדיוק מה שארה"ב מנסה למנוע כעת, באשר התלקחות כזו פועלת כנגד האינטרסים המזרח-תיכוניים שלה עצמה (ראה מחירי הנפט המאמירים עקב כל סכסוך).
מכאן היא הסיבה מדוע ארה"ב הניחה בצד את ישראל והאינטרסים שלה לנוכח הנושא החשוב יותר לטעמה (ואפשר שגם לטעמנו) - מי ישלוט בעולם השיעי בתוך כשבוע.
נתניהו יכול לחוש נבגד אובמה אומנם נשא את נאומו במצרים, אך הנאום היה מיועד בראש ובראשונה לקיצוני האיסלאם ובראשם העם האירני והעם בלבנון. ישראל בהקשר הזה נדחקה לקרן זווית באשר אכן שם מקומה בכל האמור להסדרים בין ארה"ב לקיצונים האיסלאמיסטים. הנאום נועד אם כן, לטרפד את התקדמות "ציר הרשע" השיעי במזרח התיכון. הפן השני של הנאום היה בו בעת בדיוק בכיוון ההפוך דהיינו, לפתוך נתיב הבנות לציר השיעי גם אם יזכו בבחירות הקיצונים ביניהם. אכן, הנאום לא היה כה נעדר תיחכום.
מאידך-גיסא, הנאום אכן נישא במצרים מסיבה חיונית לכולנו והיא - להניח המסד לציר סוני שיכלול את מצרים-ערב הסעודית, ירדן ונסיכויות המפרץ אשר יהווה משקל נגד לציר השיעי הכולל את אירן, החיזבאללה וסוריה בכל האמור למזרח התיכון. כנגד ציר שיעי זה, יוצאת ארה"ב למען האינטרסים שלה עצמה, ישראל אינה נחשבת רבות בהקשר זה.
והיכן ישראל בכל הבוקה והמבולקה הזו? ישראל יוק, ישראל אינה קיימת עוד כיתרון אסטרטגי עבור ארה"ב, ישראל הפכה לנטל בעבור המדיניות הגלובלית האמריקנית לעת הזו. ישראל היא הכושי (?) שיעשה את שלו ויכול להיות מוזז הצידה עד שיבוא תורו להצדיק שוב קיומו, דהיינו, לעת אשר הפלשתינים יהיו כשירים לנהל את ענייניהם בעצמם וישראל תיקרא לשיחות שלום בנות משמעות עימם.
כאן הכשל הגדול של אובמה. הוא מיילל "כנות" ועל הצורך בה, אך אין מעמיד פנים גדול ממנו כלפי ישראל, חוסר הכנות כלפי ישראל הוא כולו שלו. כך לא מתנהלים למול ידידים. מבחינה זו זכאי מר נתניהו לחוש רע ואף נבגד. מה עוד כי החונטה הישראלית לשעבר, החשודה באוטו-אנטישמיות בולטת, מוסיפה לתחושה הרעה.
תסכים ישראל למתווה "שתי המדינות לשני עמים" כאשר... מאידך-גיסא, בפוליטיקה העולמית הצודק הוא האוויל, החכם הוא המלך. העצה הטובה ביותר לנושא ונותן הנמצא בנחיתות, היא "תנוח היום, הילחם מחר". ישראל חייבת לראות ראש וראשון את האינטרסים החיונים שלה. עמידתו הנחרצת של מר בנימין נתניהו באשר לנושא שתי המדינות, יש לה שתי פנים. יהיו כאלו בינינו אשר יאמרו "תן לו לאובמה את מבוקשו, הרי ממילא נושא שתי המדינות לשני העמים הינו כה רחוק", הדבר יסיר את הלחץ מעל ישראל לעת הזו. אכן, יש היגיון בגישה זו.
הגישה השנייה, הגיונית אף היא, גורסת כי "במשא-ומתן תנאי הפתיחה הם חזות הכל". דהיינו, ככל שישראל תוותר כעת, הרי הדבר לא ייחשב לטובתה ביום פקודה והיא תיאלץ לוותר שוב ושוב ללא תלות בוויתורים הקודמים בבחינת "שטח (פלשתיני) משוחרר, לא יוחזר". בפוליטיקה העולמית, העיקשות לעיתים משתלמת. בפוליטיקה הזו תסמונת "הכלב המשוגע" פועלת כקסם. ראה אינטרסיהן הפורחים של צפון קוריאה, אירן, סוריה, חיזבאללה, סודאן ועוד רבים אחרים. האם בושה להיות בחברה כזו? אפשר שכן. האם הריח הרע העולה מחברה שכזו שקול כנגד נושאי קיום ישראל? אפשר בהחלט שכן. מה גם שלנוכח הדעה הציבורית העולמית, השמה את ישראל כסכנה לשלום העולם, השנייה אך לאירן, הרי שמאיגרא עמיקתא ניתן אך לעלות, הלא כן?
ישראל צריכה לשחק את משחקו של אובמה עד הגבול של צרכי בטחונה ולא צעד אחד נוסף. נראה כי הזמנים בהם ראו ישראל וארה"ב את צרכי הביטחון שלנו עין בעין, חלפו למשך זמן מסוים ואפשר שלמשך כל משך הקדנציה של חוסיין אובמה, עלינו להשלים ולהסתגל לכך. במידה שישראל לא תעמוד על צרכי בטחונה, עם או בלי אובמה, הרי שהיא גומזת במו ידיה את בסיסי קיומה ועם כך אין להשלים.
באם ניתן להשיא עצה כאן (בכל הערבון המוגבל והצניעות האפשרית), הרי שישראל יכולה לשחרר ההצהרה כי לכשיתמלאו כל תנאיה (ולא נפרטם כאן) הרי שבסוף הדרך, לכשנחזה בחמורו של משיח, תסכים למתווה שתי המדינות בהתאם למתווה "מפת הדרכים" המוסכמת ממילא על מר נתניהו. אך זאת לאחר משא-ומתן אשר יביא בחשבון את כלל צורכי בטחונה של ישראל, עד האחרון שבהם ואשר יפורטו על ידה. דומה כי מר נתניהו יוכל לשכנע את הקואליציה שלו במתווה זה.
"יתנו - יקבלו" ישראל חייבת להוציא תוכנית מדינית אשר תפרט את כל תנאיה ליישוב הסכסוך באזורנו, כולם עד אחד. ככל שנקדים להתנות התנאים, לפרסמם בכתובים ברחבי העולם ובין אומות העולם, כן יופנמו אלו, ולנו, לכן, ייטב. חשוב לפרט ולהתעקש על דרישות מקסימליות אשר השמים גבולן...
יתר על כן, אובמה, הפעם באורח למצער ילדותי משהו, מקושש זרדים למדורת שני העמים בעודו מודע היטב לחוסר התוחלת העכשווי של דרישה זו. מצד שני, מילה לא נאמרה באשר לתרופות שתדרוש או תקבל ישראל במידה שמדיניותו של אובמה נכשלה וישראל תמצא עצמה בפני שוקת ביטחונית וקיומית שבורה. מי ישא אז בכשלי אובמה, אובמה ומדינתו? הפלשתינים? הציר הסוני? מי? האם רק ישראל תישא בתוצאות? ומכאן, כי יותר מאשר חשובה התוכנית המדינית לקראת מתווה השלום, חשובה יותר תוכנית התרופות שייפסקו לטובת ישראל במידה שמתווה זה ייכשל. ככל שנקדים להציג ולהבהיר התרופות המקובלות עלינו, כן ייטב. על כך במאמר ניפרד.
והאמור מכך, יש לנצל את דיצתו רווית השקיקה של אובמה לעבר העולם האיסלאמי על-מנת לנצל את כוח הכבידה שנוצר עקב כך ולהוציא המיטב עבור ישראל. כמו שאמר האומר "יתנו יקבלו", הלא כן?
מיטשל מועד לכישלון ובאשר לג'ורג' מיטשל, הוא בוודאי ייכשל בחתרנות כלפי מדינת ישראל בזמן שהותו אצלנו תוך שהוא קושר קשרים נסתרים עם גורמים במדינת ישראל, קל יהיה להוכיח זאת... ולדרוש מיד את סילוקו או שהתהליך ייפסק באחת. הפרסום השלילי שייגרם, ירכך באחת את גישת האמריקנים, גם את מחליפו.
ועצה אחרונה למאמר זה. האמריקנים יתכחשו גם לנשיאם הראשון, ג'ורג' וושינגטון, במידה שעניין זה יהיה תואם את האינטרסים שלהם כיום. אנשי המשא-ומתן שלנו עם האמריקנים... אנא, קבלו כל סיכום, אפילו חסוי, בכתב ובחתימת הנשיא (כולל עדים) עם העתקים בתפוצת נאט"ו. כל שלא נכתב ונחתם, מעולם לא נאמר (שאלו את הגברת קלינטון).