"יש איזו אישה שמכוונת את העולם"

הספרות הישראלית נמצאת עתה בשלב מעניין בהתפתחותה, שכן לאחרונה מתגבשת ומצטרפת אליה משמרת כותבים חדשה, החמישית במספר. מעקב אחר הנושאים בספרי הביכורים של סופרי משמרת זו ואחר דרכי הטיפול שלהם בנושאים אלה, מאפשר לזהות את הכותבים היותר מבטיחים מביניהם, אלה שישפיעו בעתיד על הכיוון שאליו תתפתח הספרות העברית. ספר הביכורים של שָׂרַי שָׁביט "ברוריה הפקות" (הוצאת זמורה-ביתן, 2009) מלמד כי היא אחד הקולות המבטיחים במשמרת זו. בספר שלוש עלילות - שתיים בהיקף נובלה ואחת בהיקף של סיפור קצר-ארוך. משלושתן מושיטה עלילת הנובלה "ברוריה הפקות", שהעניקה לקובץ את שמו, את "כרטיס הביקור" של המצטרפת החדשה לספרות "דור המדינה" - דור שימנה בקרוב חמש משמרות. בסיפור זה מתקדמת העלילה בשני מסלולים מקבילים: במסלול האחד מספרת רווקה צעירה על חייה הרצופים אסונות, תקלות, כישלונות ואכזבות. במסלול השני מתאר מספר יודע-כל על בעלת משרד הפקות בשם ברוריה, שמפיקה ממקומה בגן עדן את מהלך חייהם של כל בני האנוש ובכללם גם את האירועים בחייה של אותה רווקה. בין שני המסלולים יש הבדלים רבים: הסיפור על הרווקה הוא ריאליסטי - הוא מתרחש בממשות שחוקיה מוכרים לנו, ואילו תיאורם של ברוריה ושל משרד ההפקות שלה הוא פנטסטי - ברוריה פועלת במציאות שעבורנו היא דימיונית, שחוקיה זרים לנו. בכך לא תמו ההבדלים בין שני הסיפורים המקבילים: הסיפור על ברוריה נפרש באופן ליניארי-כרונולוגי מוקפד, בעוד שרצף סיפורה של הרווקה משולב באירועים מזדמנים שונים, באופן אסוציאטיבי. גם השפה שבה מסופרים שני הסיפורים המקבילים היא שונה. המספר היודע-כל מספר על מעשיה של ברוריה בשפה מעט מליצית, ואילו שפתה של הרווקה היא דיבורית ועתירת מילות סלנג. מאליו מובן, שעלינו להניח כי "עורך" אלמוני הפגיש את סיפוריהם של שני המספרים ותיזמן את הצבת היחידות המקבילות מסיפוריהם. וכדי להקל על הקורא לזהות את שייכותן של יחידות אלה כל אחת למציאות שלה, הן הודפסו בגופני דפוס שונים: יחידות הסיפור ה"ארצי" נדפסו בגופן דפוס רגיל, ואילו יחידות הסיפור הפנטסטי נדפסו באותיות דפוס מעובות ומושחרות. בזכות עריכה זו של העורך האנונימי יכולים אנו, הקוראים, לעקוב אחרי האירועים המתרחשים בה-בעת בשתי המציאויות - זו שבה פועלת ברוריה כמפיקת חייה של הרווקה וזו שבה מתממשת ההפקה שלה בחיי אותה רווקה צעירה, שכמובן אינה מודעת כלל לקיומה של ברוריה. כך נהנה הקורא מיתרון ברור על הגיבורה האנושית של הסיפור, ביודעו עובדות הנסתרות מידיעתה. מצב אירוני זה מנוצל על-ידי מחברת הנובלה בדומה לאופן שבו מנצלים מחזאים אירוניה זו בדרמה המועלית על במת התיאטרון, בהעניקם ליושב באולם וצופה בכל הסצנות של המחזה יתרון ידיעה על זו שניתנת לדמויות, אשר כל אחת מהן מופיעה רק בחלק מהן.