יש ים של נשים וגברים צעירים וצעירים פחות העובדים כמעצבי אופנה, כולם מוכשרים ויצירתיים אבל אין מהפכה בדרך. בתקופות בהן התקציב המיועד לבגדים צנח לתחתית הרשימה, בתקופות בהן החיים לא ברורים והעתיד מעורפל לגמרי, לא תהיה מהפכה באופנה. גם לא בטוח שמישהו מצפה למשהו בתחום הזה. כולם כאמור רוצים ללבוש מותגים, והשמות הבוערים הם מארז'יאלה (מעצב מבלגיה), ואן דמולמסטר, מאותה ארץ דולצ'ה וגבנה, גוצ'י, דונה קארן, זארה, H&M ,מנגו, ריק אוונס, הלמוט לאנג, לואי ויטון, אלברט אלבז הישראלי מחברת לנוין העתיקה, ועוד רבים המהווים תערובת של מותגים עממיים ויקרים עד מאוד יקרים. "כולם" לובשים מותגי משקפיים, מתבשמים בשלל בשמי מעצבים, קונים ג'ינסים בעלי שם, וגם אופנוע הארלי ומכונית האמר. הכל לפי מצב הכיס ומה שנשאר בו לאחר המפולת. בעולם לבוש הספורט הפעיל, שרבים פעילים בו, מככבים נייקי, אדידס ומותגים זוהרים למיניהם. כאן מפגינים נשים וגברים את "העידון" והבקיאות בשמות המפורשים.
בעבר היו הנשים והגברים עבדים לאופנות שנקבעו על-ידי מעצבים חשובים. היום תפשו את השלטון המותגים שהם שמות חברות המתנגנות כמו מוזיקה ערבה באוזניהם של צרכני האופנה.
למרות שאין אפשרות לצפות את העתיד בתחום הכלכלי, החברתי-פוליטי, וגם בתחום האופנה. למרות שכל תחזית על תקן חזון אחרית הימים היא ניסיון נואל להתחכם ונועדה לכישלון, אני לוקחת אחריות על העניין שלא תהיה שום מהפכת אופנה בקרוב. יהיו תמיד בגדים חדשים לבקרים ואבזרים קולים ומדליקים, וכולם יקנו וישמחו בהם. אבל נמשיך לחיות בעולם "חופשי" בו אנחנו בוחרים מתוך המבחר שמציעים לנו המותגים ולעולם אין אנו ממש חופשיים, כי אופנה אינה מתחרזת עם חופש אלא עם סממנים, סמלים ומגמות חדשות לבקרים.
לעומת זאת, כאמור לעיל, מהפכה בבגדים תתרחש רק באותו עולם איסלאמי עצוב בו הנשים חיות בחברה המתייחסת אליהן כאל הרכוש המציית של הגברים. כאשר תתחולל בעולם האיסלאם מהפכה חברתית וזה יתרחש אי פעם בעתיד הרחוק, לפחות חלקית, אז תלבשנה בנות האיסלאם בגדים הדומים לבגדים ש"העולם החופשי" לובש היום.
גם בגוש הסובייטי חלמו על ג'ינסים ועל מוסיקת רוק משך לפחות שנות דור. היום, קהל הצרכנים של הגוש שהתפרק הוא צרכן להוט יותר מכל האחרים אחר בגדי אופנה, מותגים וכל מוצר-צריכה ומותרות עלי אדמות.