אזרח המתגורר באזור חיפה קיבל כתב אישום בגלל שביצע ללא היתר בנייה ריצוף בחצרו. להבהיר, מדובר בריצוף ללא מעקה, ללא מדרגות, ללא שום שינוי מפני הקרקע, כמוהו כדשא או דשא מלאכותי והוא נועד להוות תחליף עדיף לגינון בשל החיסכון במים ואפשרות הניקיון של המשטח בקלות ללא הפעלת גנן וללא משאבים אחרים בגילו המתקדם.
מדובר ב"בנייה" שאינה מוגדרת כטעונה היתר בניה וקרוב לוודאי שהנאשם יצא מזה כשידו על העליונה, אך, בנוסף לכך, ויותר חשוב מזה,
מדובר בהתנכלות של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה באזרח שאינה חפצה ביקרו, מדובר בנקיטת מדיניות של איפה ואיפה, מדובר בשרירות לב ובאי תקינות מנהלית. המאשימה היא הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה כשלוחה של מדינת ישראל.
הנאשם המבוהל פנה לשירותיו של משרד עורך-דין כדי שיתנהל דיון בעניינו בצורה מקצועית, ואת הוצאותיו אף אחד לא יחזיר גם אם כתב האישום יופרך.
הוועדה המקומית הינה רשות מנהלית ומצפים ממנה שתנהג ללא פניות, אלא שזה לא קורה, ובעוד שכניו של אותו אזרח-נאשם ביצעו בחצרותיהם משטחים והקימו עליהם מחסנים מבלי שיואשמו, הוא - הואשם מתוך שיקולים מוטעים/זרים על זוטי דברים הנסלחים גם אם מאן דהוא סובר כי מדובר בעבירה.
אותו אזרח נאשם די נבהל משקיבל את כתב האישום, שכן עבירת בנייה היא עבירה פלילית, ולכן הוא קיבל כתב אישום פלילי, כאחד העבריינים...
מקרה זה מתנהל ולא בא עדיין אל קיצו.
מקרה אחר שאירע והגיע אל סיומו הטוב - ראוי שייזכר כאן באותו הקשר:
דייר רכש דירה בקומת קרקע בבית משותף, שצמודה לה גינה. אומנם הגינה הייתה מוקפת בגדר בנויה, אך נמוכה מדיי לטעמו של הרוכש, ולכן הוא הוסיף והגביה את הגדר בחומרים קלים.
אמנם אף שכן לא התלונן בגלוי על הגבהת הגדר, [שמא הייתה תלונה בסתר], אך "מדינת ישראל, ע"י השירות המשפטי של עיריית תל אביב-יפו, המחלקה הפלילית" הגישה נגד הדייר כתב אישום פלילי בו תביעה כי יהרוס את הגדר שבנה וישלם כפל אגרה. כל זאת בגלל שבניית הגדר נעשתה ללא היתר בנייה.
אין חילוקי דעות כי בנייה של גדר טעונה היתר בנייה; אומנם די בהיתר לעבודה מצומצמת, אך עדיין חלה חובה להגיש בקשה ולבנות רק לאחר אישורה. [ב"תקנות התכנון והבנייה (היתר לעבודה מצומצמת) תשס"ג - 2003", תקנה 2 (7) נאמר כי לגבי "גדר שצדה הגבוה ביותר אינו עולה על 150 ס"מ" - אפשר להגיש בקשה לעבודה מצומצמת,ומן הסתם גדל גבוהה יותר טעונה הגשת בקשה רגילה להיתר בנייה].
הדייר לא הגיש כל בקשה להיתר בנייה לגבי הגדר שבנה.
בבואו להתייעץ עמי, ביקשתי לעיין בתוכניות המכר ובתוכניות היתר הבנייה, ואכן באחת מתוכניות היתר הבנייה נרשם בקוו גבול החלקה "גדר בנויה + גדר רשת". משמע, הקבלן שמכר את הדירה ביצע את הגדר הבנויה, ואף שקיבל היתר לבנות מעליה גם גדר רשת, לא בנה אותה. במצב דברים זה, זכאי הדייר לבנות את הגדר בעצמו - מבתי שיזדקק להיתר בנייה נוסף, וכה נפסק:
"אני סבור שכתב האישום דנן אינו מעיד על כל אינטרס ציבורי לקיומם (של) הליכים פליליים כנגד הנאשם ותמוהה בעיני על שום מה ולמה יצא קצפה של המאשימה "בבנייה" המינורית שביצע הנאשם ואשר מתוך התמונה עולה בבירור כי הגבהת הגדר ב-70 (ס"מ) אינה פוגעת בכל אינטרס ציבורי.
נראה לי כי יש במעשה שעשה הנאשם משום זוטי דברים.
מה גם שעל-פי היתר הבנייה המקורי היה הנאשם רשאי לבנות גדר רשת מעל גדר האבן כפי שזה עולה מתוך השרטוט נ/2 . נכון אומנם כי הנאשם הגביה את הגדר בעץ ולא ברשת אך לטעמי אין כל נפקות ממשית למעשה זה של הנאשם באופן שיביא לנקיטת הליכים פליליים נגדו.
שוכנעתי גם מדברי הנאשם כי בניית הגדר מעץ תאמה ותואמת את ציביון הבניין, וספק בעיני אם מאן דהוא מהשכנים הגרים בבניין יתלונן או עשוי להתלונן על אותה הגבהה שביצע הנאשם.
יצוין כי ברשימת עדי התביעה לא מצאתי עד אשר מתגורר בבניין ויש לו טרוניה כלפי מעשה הנאשם. התוצאה היא שניהול משפט מסוג זה ובעניין זה, הינו מהווה בזבוז זמנו של בית המשפט ואשר עדיף שיתעסק בדברים קצת יותר רציניים מאשר הגבהה של גדר.
אשר על כן ולאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול כתב האישום"
מהן המסקנות מפסק הדין?ביקורת בית המשפט ברורה ולא טעונה הסבר נוסף. ההמלצה היא כי בכל מקרה של הגשת כתב אישום על-ידי רשויות התכנון וזרועותיהן, ייבחן כתב האישום על-ידי מומחה, ויובהר, כי במקרים לא מעטים בירור כזה נשא פרי ומנע עגמת נפש והוצאות מיותרות.