עם התפתחות האינטרנט, ריבוי הרשתות החברתיות ואתרי מידע, מסתמנת לאט לאט התקבצות ההמונים לאתרים בולטים וגדולים. ואם בתחילה היה כל אחד בונה לו אתר פרטי, מתבטא, מכניס תמונות, משתף ומחנך, הנה באו הרשתות הגדולות והעניקו חלון ראווה לכל הגיגינו.
הפייסבוק, בניגוד לאתרי הכתיבה והחוויה, מאפשר צימצום בהתבטאות ויותר ראווה. הפייסבוק ייחודו בכך שאין צורך ברמת שיחה או במידע חשוב. די ששמים תמונות, כותבים משהו כמו: "בוקר טוב" או "איזה יום גרוע היה לי" או משהו פוליטי קצר כמו: "נמאס מ.." ואולי תהיה שיחה. לא משהו עמוק. מלים מקוטעות וקצרות כיאה לדור האינסטנט. אחר כך יגיע כמובן – "צהריים טובים" "משעמםםםםםםם".
כך מתנהלים להם חיי חברה וביטוי עצמי מרשים ברשת המתיימרת להכין לך פייס בוק אישי. ואם גם תענה על השאלונים המוצעים, תוכל ללמוד על עצמך משהו שלא ידעת. למשל: "מה השיטה בה היית בוחר להרוג?" מצחיק? מפחיד. יש גם שאלות הרבה יותר אינטליגנטיות: "איזה צבע עיניים אתה?", כאן סוף סוף תוכלו לגלות. כל מה שצריך זה לדאוג לרשימת הרבה חברים. ואז מישהו בודאי יראה את מה שכתבת. זה מה שחיפשת, לא? ואם מישהו גם יגיב, תרגיש שאתה מנהל חיי חברה סוערים ומרתקים.
.
יש ברשת גם חברים מגיל הגן. כך ההורים מלמדים אותם ליצור קשרים חברתיים כבר מגיל זה. חיים חברתיים זה חשוב. תוכלו למצוא ילד כבן 5 ובכרטיסו חברים כמו אובמה למשל. ילד כזה איך יוכל לשחק אחר כך עם הילד המנוזל של השכן? אלא אם גם ילדו של השכן יתחבר עם אובמה. קומת המיוחסים... אני למשל, לא חברה שלו.
אבל בסופו של דבר, הפייסבוק הוא בעצם אתר למציצנות. בוא נראה להם. בואו נראה איך חיים אנשים אחרים. בואו נציץ. והם אפילו לא יודעים שביקרתם. לפי הידוע לי, עדיין לא פוצח הקוד של – מישהו ביקר אצלי?