החלטה 1184 של מינהל מקרקעי ישראל, ביטלה את תשלום "דמי ההיתר" בגין תוספת בנייה למגורים של בית מגורים קיים עד לשטח כולל של 240 מ"ר. הביטול אינו גורף ותלוי בתנאים הקבועים בהחלטה. הפטור חל גם על מגרשים שהוקצו למטרות "תעסוקה" (תעשיה, משרדים, מסחר ומלונאות) וכן על בניית יחידת מגורים נוספת המותרת בתוכנית מתאר תקפה.
לדעתנו, ההחלטה כשלעצמה חיובית ויש לברך עליה. ההחלטה מקטינה את "החיכוך" שבין המינהל לחוכרים ופוטרת מחוכרים את הצורך להיזקק לאישור המינהל בבקשות להיתר בנייה חדשות המוגשות על ידם.
עד קבלת ההחלטה הנ"ל, כל חוכר בעל זכויות חכירה ממינהל מקרקעי ישראל היה מוגבל בהרחבת בית מגוריו עד לשטח המקסימלי אותו רכש ממינהל מקרקעי ישראל והרשום בחוזה החכירה שלו. לעניין זה יובהר, כי המינהל שיווק בעבר מגרשים לבנייה תוך מתן זכות לרוכשים לקבוע את גודל הבית אותו הם מבקשים לבנות, דמי ההיוון ששולמו נקבעו בהתאמה. מי שביקש בדיעבד להגדיל את בית מגוריו (מעבר לשטח הבנוי שבגינו שולמו "דמי היוון"), נאלץ להוסיף ולשלם "דמי היתר". התשלום הנוסף הביא לידי ביטוי את שווי ערך הקרקע בגין "תוספת הבנייה" המבוקשת.
החלטה 1184 קבעה כאמור פטור מתשלום "דמי היתר" בגין "תוספת בנייה". הפטור כפוף למספר תנאים שהינם, בין היתר, קיומו של "מבנה" ו"חוזה חכירה" בר-תוקף. נוכח קיומם של התנאים האמורים, מי ששילם למינהל מקרקעי ישראל תשלום "דמי היוון" וטרם בנה את ביתו, אינו יכול להיכנס ל-"ד' אמותיה" של החלטה 1184. תוצאה זו מעלה תמיהות, שכן, המינהל מאפשר מתן ארכות לבניית בית המגורים ב"חוזה הפיתוח" כשהתקופה המינימלית הינה 36 חודשים. לא ברור מדוע המינהל בחר להעדיף את מי שהזדרז ובנה את ביתו ביחס למי שהתעכב בבנייה מסיבות אישיות; מה גם, שאין מגבלה בהחלטה 1184 לקבלת הפטור, אם הבנייה תתבצע בשני שלבים כשבשלב הראשון ייבנה בית המגורים על-פי השטח שנקבע בחוזה החכירה המקורי. כך למשל, מי שמחזיק "חוזה פיתוח" לבניית בית מגורים בשטח של 160 מ"ר וטרם בנה את ביתו, יכול לבנות בית מגורים בשטח הנ"ל, ועם השלמת הבנייה לקבל "חוזה חכירה" ולהגיש מיד בקשה להיתר חדשה, נוספת, להגדלת ביתו בפטור (לפי ההחלטה הנ"ל) מעבר ל-160 מ"ר.
מגזר נוסף שנדמה שיש ספק לגבי תחולת הפטור לגביו, הוא המגזר החקלאי, שכן סעיף 3 להחלטה, הקובע את מתן הפטור, לא מתייחס במפורש אליו. לנו נראה כי פרשנות המוציאה את "המגזר החקלאי" מתחולת הפטור שגויה. המגרשים ב"הרחבות" שבמושבים שהוקצו לפי החלטות 612, 737, ו-959 ובתי מגורים שהוונו לפי החלטה 914 הוכנסו להגדרת המילים "שטח מבונה" עליו חלה החלטה 1184. מכאן שמועצת מינהל מקרקעי ישראל התכוונה להחיל את החלטתה גם על מגרשים אלה. לדעתנו יש לצקת תוכן ולפרש את הוראות הפטור באופן שההחלטה תחול על המגזר החקלאי בהתאמה ל"הגדרות" שבהחלטה.
אם בסופו של יום ההחלטה לא תחול על המגזר החקלאי, יהווה הדבר הפליה פסולה של ממש ביחס לבעלי המגרשים במגזר העירוני.