כבר הרבה שנים אין לי הרבה ציפיות ממערכת המשפט הישראלית. לדעתי (עוד הרבה לפני שאהרן ברק יצא מהארון, וחשף את עצמו), משלימה מערכת המשפט שלנו את מחדלי מערכת אכיפת החוק; ושתיהן משליטות אנרכיה במדינה. לכן, מפתיע אותי שיעור האמינות, שעדיין מייחס הציבור לבית המשפט.
אודה על האמת, הופתעתי מכך, שהחוואי
שי דרומי זוכה מחמת הספק על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע. אך עוד אין מקום לשמחה, כיוון שבית המשפט העליון עלול להפוך את פסק הדין - ברוחו של אהרן ברק, שרואה בהזיותיו יהודים, הרוצים לזרוק את הערבים לים.
אחרי שקשר את ידי מערכת הביטחון בלחימה בטרור (ואסור לשכוח, שהתפספס לו, והספיק לאשר, אומנם בהגבלות, את המשך חיסול ראשי המחבלים), הוציא ברק מתחת ידו מערכת של פסקי-דין, שהתנקשו ביהדותה של המדינה ובעשייתה הציונית. שיאם, כמובן, בהכשרת הפוגרום ביהודי גוש קטיף, אך לפניהם יש פסק-דין קאעדן ועוד אבני-דרך, שדגל שחור-משחור מתנופף מעליהן. ברק השאיר את שיבוטיו בבית המשפט העליון, ואלה ימשיכו את דרכו - ככל שיוכלו. לכן, יש לשמור היטב על שי דרומי לבל יעזו להתאנות לו...
לאהרן ברק אין חווה, ואינו חקלאי. לכן, כאבם של החקלאים, שרכושם ויבוליהם נחמסים, אינו מגיע לסף רגישותו הגבוהה לסבלם של הערבים בלבד. גם לי אין חווה, אך מטבע קורותיי אני קרוב לחקלאים, ורואה את מאבקם לקיום מול ממשלות גרועות, מול משרד חקלאות, שאינו תומך, וכנגד כל הסיכויים. ישבתי פעם עם חברים אצל בעל חווה בנגב, שסיפר על מאבקו בכל ועל תבוסותיו בקרב מול גנבי הרכוש ומול גנבי היבולים. סיפורו - גם אם רק חלקו אמת (ואיני מפקפק באמינותו) - הנו תעודת עניות למדינה, שפשטה מזמן את הרגל.
מי שנהג בכבישים שמדרום לאשקלון יודע, שחלים שם חוקים אחרים לחלוטין, והמשטרה גם אינה רמז לבדיחה. לכן, נוצרו בדרום דרכים שונות ומשונות להגן על הרכוש ועל היבול, ולהחזיר את הנגזל. ומה שאיתרע ל
מטוסו הפרטי של פיני בדש, ראש מועצת עומר, מלמד היטב על האווירה באזור.
דרומה לצומת שוקת נגמרת מדינת ישראל, ואין שום רמז לריבונותה. ויש אומרים, שזה קורה ממש בתוך באר-שבע.
לכן, פסק-דין דרומי - גם אם זיכויו מאולץ - חשוב. פסק-הדין יפתח פרק חדש וחשוב, ולא רק בנגב הפרוע, אלא בתולדות הציונות.