אנו, חברה ומדינה הלוחמת על קיומה, עוד לפני יום היווסדה הרשמי, ואינני חושב שמצב זה עתיד להשתנות בעתיד הנראה לעין.
הולך ומתברר לאחרונה שמקבלי ההחלטות במדינה, כולל החלטות בתחומים הצבאיים, הם גורמים אזרחיים כגון: פוליטיקאים, עיתונאים, אנשי ציבור, וכן כל אחד שיודע לדפוק על השולחן ולצעוק חזק יותר מאחרים. גם מצב זה לא עתיד להשתנות, לדעתי, בעתיד הנראה לעין.
הציבור במדינת ישראל בטוח, משום מה, שלדיון מעמיק בנושאי מלחמה, טקטיקה, אסטרטגיה וכדומה מספיק שכל ישר וניסיון אישי. דפי העיתונים מלאים בוויכוחים על נושאים כגון: יחס בין כוח אווירי וקרקעי, שימוש נכון בכוחות שיריון, ענייני מודיעין וכדומה, אולם לא מצאתי באף אחד מהעיתונים הללו שום איזכור מההיסטוריה הצבאית העולמית ומדברי אמנות המלחמה.
נתאר לעצמנו לרגע שאחד מאיתנו (איזה פלא!) יחליט לפני (או אחרי...) קפיצה לוויכוח נלהב ללמוד קצת חומר. מהיכן? לא קלאסיקה ולא ספרים מודרניים יותר בנושאי היסטוריה ומחשבה צבאית תורגמו לעברית ונמצאים בהישג יד. אפילו מומחים ישראלים לא מוציאים לאור את ספריהם בעברית!
נושאים של חוכמת מלחמה נמחקו לחלוטין מהשיח הציבורי והאינטלקטואלי שלנו. ניתן בקלות למצוא ספרים ומאמרים בכל נושא: מאיקבנה יפנית ועד פילוסופיה של פוסט מודרניזם, אולם בנושאים של חיים ומוות כגון חוכמת מלחמה לא ניתן למצוא. גם באינטרנט המצב דומה. אולי הדבר נובע מפחד ממה שנחשב "מיליטריסטי"?
לא כך הדבר בשפות אחרות כגון אנגלית, גרמנית או רוסית. מאות ספרים, כתבי עת וסדרות בנושאים של היסטוריה צבאית ואמנות מלחמה הינם בנמצא. כמו-כן, ניתן למצוא פורומים רבים ברשת, וכולם מקיפים את כל העולם ואת כל תקופות ההיסטוריה.
האמירה הישנה Si vis pacem, para bellum - "הרודף שלום ייכון למלחמה" רלוונטית גם כיום.
אל מי אני פונה? - בראש ובראשונה אני פונה אל האינטלקטואלים, אל "מעצבי דעת קהל", אל כל אנשי השלום השפויים אשר מבינים שבדרך לשלום נהיה חייבים עוד ללחום הרבה ולעשות זאת בצורה טובה. אז בואו כולנו ונלמד מלחמה!