אתמול נתבשרנו כולנו שהרפורמה במנהל מקרקעי ישראל עברה את ההצבעות בכנסת - השנייה והשלישית – בדם, יזע והרבה איומים. לצורך העניין, אין זה משנה כרגע מה דעתי על הרפורמה (כמובן שאני מתנגד לה...) ברם ידיעה מוזרה תפסה אותי, והצמרמורת שאחזה בי למקרא ידיעה זו הפכה מיד לבחילה נוראית.
ח"כ פרופ' דניאל הרשקוביץ' זגזג עד ללא הכר ובסופו של דבר הצביע בעד החוק. מה שגרם לבחילה הייתה בעיקר הידיעה על רצונו של פרופ' הרשקוביץ' להיעדר מהמליאה וזאת על-מנת לא להצביע בעד החוק, אבל גם לא נגדו. כאן המקום לציין שאני נמלא בושה וחימה בכל פעם שאני שומע או קורא את התירוצים להעדרות מהמליאה כאשר מעבירים חוקים חשובים עבור מדינת ישראל כדי לא לפגוע בהטבות הקואליציוניות של הח"כ או מפלגתו, למעט כמובן שהייה בחו"ל או מחוץ למשכן. בעשות חברי הכנסת כך, הם מועלים בתפקידם כשליחי צבור והופכים את הכנסת למקור ללעג וקלס הן ע"י הצבור הרחב, שאינו מאמין כי יש מישהו שמייצג אותו, והן ע"י עמיתיהם שכן באים להצביע ומוכתמים בחוסר אמינות.
הכנסת אינה בית ספר אקסטרני, והצבעות מסוג ההצבעה שהייתה אתמול אינן שיעור חופשי. אם ח"כ מעוניין להתנגד – שיתנגד, אם הוא מעוניין להצביע בעד חוק כזה או אחר שיצביע בעד. למזגזגים ישנה אפשרות שלישית - להימנע, שאפשרות זו היא פחותה במעט מחוסר הרצינות של היעדרות. היעדרות מהמליאה מבזה את הח"כ ומשפילה את בוחריו שנתנו לו את קולם. לתשומת ליבם של חברי הכנסת בהצבעות העתידיות.
ציון לשבח: הבולטת לציון לשבח אתמול הייתה חברת הכנסת ציפי חוטובלי (ליכוד) שהמשיכה לדבוק באמת שלה למרות שהיא הולכת כנראה לשלם על כך מחיר יקר. גם על בנימין נתניהו לדעת שלהיות יושב-ראש ועדה איננו פרס כי אם תפקיד בעל אחריות, ונישול ח"כ חוטובלי מראשות הוועדה לקידום האשה כמוה כזריית חול בעיני בוחרי הליכוד שעוד נותנים אמון במערכת.