המדינה שטופת רציחות. פחד אלקים לפתוח את הרדיו בבוקר ולהאזין ל'יבול' הלילי של המתות אכזריות, של דקירות-קטטה, של אונס ברוטאלי ושל... תאונות דרכים מזוויעות. אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, ואין לך לילה שאין בו תעסוקה לאנשי זק"א - החסידים של אמת.
מה ניתן לומר מלבד מילים בנאליות של צורך בחינוך ובהחמרת ענישה ובהגברת אכיפה ו"איפה הייתה המשטרה?" ו"להיכן נעלמה לשכת הרווחה?" ו"השכנים איה הם?" והרי "הכתובת הייתה על הקיר". ומה יש לנו להוסיף ולא נאמר עדיין? והאם יש בכלל עצה מועילה או שמא רק שיח אקדמי פסיכיאטרי-קרימינולוגי לצאת ידי חובת התקשורת.
אנסה בכל זאת להעלות מספר הערות בשולי מאורעות הדמים:
האם עונש מוות מרתיע? ברור כי מילת המפתח היא
'הרתעה', מבלי לפגוע ולמעט את ערכם של פתרונות 'עמוקים' יותר וארוכי-טווח יותר - מתחום החינוך, האכפתיות החברתית, המשפט וכיוצא בהם.
האם עונש מוות מרתיע פושעים? למיטב ידיעתי אין עמדה אחידה בין המומחים לקרימינולוגיה ולפסיכולוגיית הפשע. אני מסכים כי קיימים פושעי-אטרף ששום דבר לא ירתיע אותם מלבצע את זממם. מהם הלומי רצח-מזדמן בגין סיגריה או מילת עלבון, ומהם מתוכנני רצח-שטני, קר רוח ומחושב לפרטי פרטיו. הללו מתים להשיג את מטרתם הנפשעת וזו מאפילה על איומי ענישה, כולל עונש מוות או הארכת שנות מאסר.
מאידך-גיסא, גם המלומדים המתלבטים יסכימו שיש בקרב אוכלוסיית הפושעים כאלה שמחשבים 'רווח כנגד הפסד', ויחס תוצאה-עלות. אני מאמין כי יסוד ההרתעה קיים בעולם הפשע. אני חייב להאמין כך כדי שלא לכפור בתורה שבכתב, בפסוק מפורש בפרשתנו, בקשר לעונשו החמור של 'בן סורר ומורה' שצוטט בראש המדור. התורה מנמקת את עונש המוות לא רק ב'ביעור הרע' אלא גם ב
"כל ישראל ישמעו וייראו". הוי אומר: נותן התורה מקוה - ויודע - כי אחרים ילמדו לקח ויירתעו; יחשבו פעמיים ושלש מה תהא אחריתם.
ובכן, 'האם היהדות היא בעד עונש מוות'? התשובה היא 'כן ולא'. הכל מכירים את דברי חז"ל על הנדירות שבביצוע גזר דין כזה, ועל הדילמה של הצורך בהרתעה מול רתיעת מערכת השפיטה מפני גזר דין שיש בו שפך דם; שמא הוא מיותר או שגוי, ואולי בכלל לא ירתיע. כך שנינו במשנה (מכות א, י). "סנהדרין ההורגת אחד בשבוע (=שבע שנים) נקראת חובלנית. רבי אליעזר בן עזריה אומר אחד לשבעים שנה. רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הן מרבין שופכי דמים בישראל".
פער בין החוק למימושו אז מה עושים לנוכח מאזן האימה של שפיכות דם מכאן ומכאן?
לדעתי, תשובה תימצא בפער שבין החוק הכתוב לבין מימושו. יסוד ההרתעה קיים (במידה מסוימת) גם אם הביצוע נדיר.
מספיק גזר דין מוות אחד לשבע שנים כדי להרתיע פושע מחושב וקר רוח. אך מבחינת המימוש ראוי להציב משוכות גבוהות מאוד לפני ביצוע גזר דין מוות. כל בדל ספק בעובדות, במצב הנפשי, במהימנות הראיות וכדומה - יעכב את הביצוע וימירנו במאסר ממושך.
אני איפוא בעד הכללת עונש מוות בספר החוקים הישראלי, במיוחד לפשעים חמורים באופן קיצוני, כמו רצח מתוכנן בקור רוח או כזה המבוצע באכזריות שטנית.
