X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
רוב העוולות האיומות המיוחסות לכיבוש - נוצרו והתפתחו דווקא כתוצאה מהפחתת הכיבוש והתגברות הוויתורים והנסיגות. הסתבר, באופן "מפליא" שאינו מפתיע כלל - שככל שיש פחות כיבוש - יש יותר שנאה ועוינות כלפי ישראל ככל שמדינה חזקה ובטוחה יותר בעצמה, בעוצמתה ובצדקתה, כך היחס אליה ראוי ומכובד יותר
▪  ▪  ▪
כיבוש כאמצעי ל"ייבוש" היחס העוין כלפי ישראל [צילום: פלאש 90]
עדיפה תקופה ללא מתאבדים על שנים של פיגועי התאבדות מחרידים, עדיפות אבנים על רובים, טוב יותר להיפצע קלות ממטען חבלה במשקל ממוצע של 200 גרם במקום ליהרג בעשרות ממטען של 20 ק"ג

השבוע - 13 בספטמבר - "חגגנו" 16 שנה לחתימת הסכם אוסלו, או ליתר דיוק לטקס החתימה על מדשאות הבית הלבן, שבו לחצו ידיים ראש ממשלת ישראל יצחק רבין והארכי-רוצח יאסר ערפאת. הארץ נחלקה אז בין מתנגדים נחרצים, תומכים נלהבים ומי שנמצא ביניהם, כלומר תומכים מסוייגים וספקנים מתונים. אבל דבר אחד, כמדומה, מקובל על כולם: להסכם זה היה כוח אדיר, שהפך סדרי עולם ובלבל את היוצרות שעליהן חיינו כולנו עד אז.
במבט של 16 שנה אחורנית, אפשר לומר שהסכם אוסלו היה ניסוי. ניסוי מעבדתי בבני אדם. לא כזה שמתוכנן מראש, אבל כזה שמתגלות בעקבותיו תוצאות מאוד מעניינות. כמו ילד שגודל במקרה בידי זאבים, כך גם התאונה ההיסטורית הזו מספקת לנו אפשרות נדירה לחשוף מעין פרדוקס, שככל שמרבים לחשוב עליו - כך מגלים שאיננו פרדוקסלי כלל...
נתחיל דווקא בהיפוך הסדר, במה שמתרחש היום: לטענת השמאל, הכיבוש הישראלי בגדה המערבית גרם לנו כיהודים לאבד את היתרון המוסרי שכה התפארנו בו במשך כל ההיסטוריה, והוא מונה כמה וכמה רעות חולות שנולדו כתוצאה מהכיבוש:
  • הרג המוני חסר אבחנה - "פשעי מלחמה" - (כמו במבצע 'עופרת יצוקה', בעזה דצמבר 2008);
  • השפלת ערבים במחסומים, כולל עיכוב יולדות שגורם למוות של עוברים;
  • 'חומת האפרטהייד', שמפרידה בין איכר (ערבי) לנחלתו, חוצה כפרים ומשפחות, גוזלת אדמות של "פלשתינים אומללים", ובנוסף על כך "מכוערת ופוצעת את הנוף";
  • הסיכולים הממוקדים, שהם, כמובן, "רצח ללא משפט", ה"מנוגד לחוק הבינלאומי";
  • "כבישי האפרטהייד ליהודים בלבד": כבישים רחבים, מודרניים ונוחים ל'עם האדונים' - בעוד 'עם העבדים' נאלץ לקרטע בכבישים באיכות עותומנית;
  • "המצור וההרעבה נגד תושבי עזה";
ועוד כהנה וכהנה תופעות איומות ובלתי=מוסריות, המשחיתות את דמותו של "עם הנביאים", מביישות את זכרם של ירמיהו והלל הזקן והוסף את החסר...
אך בכל זאת אין די. אותם השמאלנים, שהינם בעלי חוש מוסרי נעלה ומעודן, יודעים היטב שאנשי הימין והמרכז הם לא יותר מעדר בהמות אינטרסנטיות ואגואיסטיות שכל קשר בינן לבין מוסר וצדק הוא מקרי בהחלט. ולכן, על-מנת לשכנע עד כמה נורא הוא הכיבוש, הם מדגישים גם את הבעיות הפרגמטיות שהתעוררו בעקבותיו, כלומר את ההידרדרות החמורה במעמדה הבינלאומי של ישראל, ובכלל זה התגברות מבהילה ברמת האנטישמיות בעולם; איומי מעצר ומשפט נגד בכירי הממשלה והצבא; חרמות בכוח או בפועל במישור האקדמי והכלכלי, וכן הלאה.

הערות

1. "דבר", 25/05/1992, עמ' 7
2. "דבר", 21/06/1992, עמ' 4
3. "דבר", 21/05/1992, עמ' 2
4. עבד אלראוף אלרידי, שגריר מצרים בוושינגטון, ראיון לאח'באר אליום המצרי, 23/05/1992 (מתוך 'קובץ ידיעות מדיני', 03/06/1992, חצב, חיל המודיעין, צה"ל).
5. מעריב, 12/05/1992, מאת אבינועם בר=יוסף, מתוך גיליון מס' 45 של "מולדת", סיוון תשנ"ב / יוני 1992.

חזקה + בטוחה + צודקת = ראויה ומכובדת

אך יותר מכל מעניין להתמקד בטיעון ה'פרגמטי' העיקרי, הקושר בין הכיבוש לבין ההידרדרות במעמדה הבינלאומי של ישראל, עד כדי סכנת בידוד מדיני וחנק כלכלי.
בעבר - למי שזוכר - היה קיים פעם מושג שנקרא "החרם הערבי". מדינות ערב הטילו חרם על סחר ישיר עם ישראל (מקובל לגבי מדינות במצב מלחמה), אך הטילו גם חרם שניוני על חברות שסחרו עם ישראל מחוץ לעולם הערבי, וגם חרם שלישוני על חברות שסחרו עם חברות שסחרו עם ישראל. נשמע קצת כמו חד-גדיא? כן. אבל ככה זה היה.
בימינו אנו שומעים מדי פעם על התפרצויות של קריאות לחרם נגד ישראל, בעיקר ממוסדות אקדמיים בבריטניה ופה ושם מסקנדינביה. אין מדובר בכניעה לאיומי החרם הערבי, אלא ביוזמות עצמאיות של גורמים במערב. בהחלט תופעה מדאיגה. אולם היא איננה קשורה לכיבוש, אלא להפך: היא נולדה רק לאחר הפיחות בכיבוש.
באופן "פרדוקסלי", אם ניקח את תקופת "ממשלת הימין הקיצוני" בראשות יצחק שמיר (1990 עד 23 ביוני 1992) - נגלה שדווקא אז, לא רק שאיש לא שמע ולא ידע על יוזמות חרם מערביות, אלא שגם היפנים - הידועים לשמצה בכניעתם לחרם הערבי, עשו מעשה:
"קונצרן פורקאווה היפני, המתמחה בציוד מכני-הנדסי, שובר את החרם הערבי על ישראל והעניק זיכיון למכירת מוצריו בארץ"1.
אפילו הסקנדינבים היו ידידותיים כלפינו הרבה יותר בזמן שעסקנו באופן נמרץ בהחלט ב"דיכוי העם הפלשתיני":
"נציגי ארצות-הברית, קנדה והגוש הסקנדינבי הודיעו כי יחרימו את אולימפיאדת השחמט בקטאר אם תוחרם ישראל"2.
מילא הסקנדינבים. כולנו הרי יודעים שהאו"ם עוין לישראל מזה עשרות שנים, כמעט מיד לאחר ההמלצה על הקמת מדינה יהודית (וערבית) בארץ ישראל. אך למרבה הפלא, ימי הכיבוש והדיכוי עשו ניסים גם במוסדות האו"ם:
"הוועדה המדינית של אונסק"ו, ארגון האו"ם לתרבות, חינוך ומדע, קיבלה אתמול החלטה המביעה שביעות רצון מפתיחתם של בתי הספר בשטחים ומהפעילות הנורמלית של האוניברסיטאות. זו הפעם הראשונה זה שנים שהחלטה בנושא החינוך בשטחים, שנתקבלה באונסק"ו לא כללה כל גינוי לישראל או 'הבעת דאגה'"3.
אכן ימות המשיח... סיוע ישיר לליכוד במערכת הבחירות מטעם האו"ם-שמום...
תדמיתה של ישראל, כך אנו יודעים, מעולם לא הייתה מהמשופרות, וכרגע אין זה משנה מדוע, זו עובדה. גם לפני הסכם אוסלו היו קריקטורות אנטישמיות בעיתונות המערבית, מאמרי שטנה, דיווחים מוטים ואינספור גינויים באו"ם. אך מדהים להיווכח, שלמרות שבישראל שלטה ממשלת ימין 'קיצונית', שלא פסקה לרגע מלכבוש, להתנחל ולדכא את ה"פלשתינים" האומללים - עם כל זאת נתפסה ישראל, בקרב חלקים חשובים מהציבור ומקובעי המדיניות במערב כדוד הנלחם נגד גוליית:
"ישראל הפכה כאילו היא קרבן לתוקפנות חדשה מצד העולם הערבי המקיף אותה מכל הצדדים. בעיני דעת הקהל האמריקני היא ממשיכה את המצב של היהודים כקרבן של כוחות זרים ובכך היא זוכה לאהדתם"4.
וסגן נשיא רוסיה, לא פחות, מתבטא כאחד הסנאטורים מהאגף השמרני של המפלגה הרפובליקנית בארצות-הברית:
"העיכוב בקידום השלום ושיתוף הפעולה במזרח התיכון נובע מסירובם של הערבים להכיר בזכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית עצמאית". כך אמר סגן הנשיא של רוסיה, אלכסנדר רוצקוי, לנשיא מצרים חוסני מובארק אותו פגש בקהיר אחרי שסיים את ביקורו בישראל[...] כאשר הגיב מובארק בכך שישראל משתלטת על שטחים ועליה להחזיר אותם, השיב רוצקוי: "על כל אלה שטוענים כך יש לבקר בישראל, ולראות את מצבה הגיאוגרפי-צבאי ולהיווכח מי מסכן את מי". סגן נשיא רוסיה דחה [...] טענות ששמע נגד ישראל על דיכוי, כביכול, של הפלשתינים: "אמרתי למצרים כי הייתי שם והם לא. אם תלכו לבקר בשטחים תראו מי מדכא את מי ואיך חיים שם הערבים, לעומת הערבים בארצות-ערב"5.
אפשר עוד להפליג ולספר על הימים ההם, על עשרות המנהיגים הבכירים שהציפו את ישראל, על ההמלצה של עיתון "דבר" באביב 1992 לטייל בוואדי קלט שביהודה הכבושה, למרות האינתיפאדה ה"משתוללת", על הגידול החד בתיירות לישראל, על הורדת פרמיית הסיכון על השקעות בישראל מטעם ממשלת צרפת, על כינוס 30 בכירי הכלכלה העולמית בירושלים בהזמנת הנגיד פרנקל, ועוד ועוד, אך דומה שדי בכך.
די בכך כדי להבין שעדיפה תקופה ללא מתאבדים על שנים של פיגועי התאבדות מחרידים, עדיפות אבנים על רובים, טוב יותר להיפצע קלות ממטען חבלה במשקל ממוצע של 200 גרם במקום ליהרג בעשרות ממטען של 20 ק"ג; טוב סכינים מטילים, וטוב שליטה הדוקה ויעילה ודיכוי כמעט מוחלט של הטרור על פני מימון, אימון, מתן בסיסים בטוחים ומטריית חסינות מדינית לגרועים שבאויבינו.
הנה כי כן, ה"פרדוקס" אינו פרדוקסלי כלל: ככל שמדינה חזקה ובטוחה יותר בעצמה, בעוצמתה ובצדקתה, כך היחס אליה ראוי ומכובד יותר, כך מעדיפים לעשות איתה עסקים ולכרות עימה הסכמים מאשר עם יישות חלשה ופחדנית שסופרת במו ידיה את ימיה לאחור. הסתבר, באופן "מפליא" שאינו מפתיע כלל - שככל שיש פחות כיבוש - יש יותר שנאה ועוינות כלפי ישראל. וכאן עשוי לבוא המתחכם ולומר: אין פיחות בכיבוש, אלא רק שינוי בצורתו. הדיכוי של ה"פלשתינים" האומללים רק גבר...
ועל כך יש להשיב בשתי דרכים:
א) אם מודים אנו שהפיחות בכיבוש מוביל לפיחות במעמדה של ישראל - הרי שהמסקנה ההגיונית היחידה היא להדק את הכיבוש;
ב) ואם אין פיחות בכיבוש - לשם מה כל הטרחה ואלפי ההרוגים משני הצדדים? אם אין הבדל בין 1992 לבין 2009 - הבה נהפוך את שנת 2009 ל-1992 - בתוספת הלקחים והשיעורים שלמדנו מאז...

תוצאות הוויתורים והנסיגות

וכאן מגיעים אנו לפרדוקס מאוד מוזר, שאפשר לתמצת אותו במשוואה פשוטה אחת: יותר כיבוש - יותר מוסר; או אם תרצו: פחות כיבוש - יותר עוול.
  • בכל שנות האינתיפאדה הראשונה, כארבע שנים, לא התקרב מספר ההרוגים הערבים למספרם בעת מבצע עופרת יצוקה, כארבעה שבועות;
  • מספר המחסומים היה מצומצם לאין-שיעור ערב הסכם אוסלו;
  • לא הייתה 'חומת הפרדה' לפני עליית שרון לשלטון;
  • רוב המחבלים חוסלו בהיתקלות פנים-אל-פנים או נלכדו חיים. לא היו כמעט סיכולים ממוקדים;
  • רק לאחר הסכם אוסלו הוחל בסלילה נמרצת של כבישים נפרדים, וזאת מתוך כוונה - כמה אירוני - להקטין את החיכוך עם האוכלוסיה הערבית. בכל אופן, בשנות הכיבוש האיומות ביותר, נסעו מתנחלים וערבים יחד באותם כבישים.
  • רצועת עזה מעולם לא הייתה סגורה או חסומה או מורעבת, אלא רק לאחר ההינתקות.
מכאן נובע, שרוב העוולות האיומות המיוחסות לכיבוש - נוצרו והתפתחו דווקא כתוצאה מהפחתת הכיבוש והתגברות הוויתורים והנסיגות.

תאריך:  18/09/2009   |   עודכן:  18/09/2009
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
געגועים לכיבוש
תגובות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב תגובה 
1
אכן כך
מד' ליונה עיוורת  |  18/09/09 14:57
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
קובי טיריפינטו
הרימון הוא אולי אחד מן העצים הוותיקים ביותר המוכרים למדע מזה זמן רב. נדמה כי נוכחותו של הפרי המלבב הזה ליוותה אותנו מאז ומעולם. ואולם כעת הוא משתלב כאחד מנציגיה הבולטים ביותר של מהפכת התזונה הבריאה השוטפת את מחוזותינו, וגם נודעת לו חשיבות טיפוחית רבה
נרי אבנרי
מי מופקד על תדמיתה של מדינת ישראל בעולם? משרד החוץ!    מי הייתה שרת החוץ בימי "עופרת-יצוקה"? ציפי לבני    מדוע התקשורת לא מדביקה במצחה של הפשלונרית הזאת את תוצאות דוח גולדסטון? שכל אחד ישיב בעצמו על השאלה
טובה ספרא
תחזית לשבוע הראשון בשנה החדשה הבאה עלינו לטובה - תש"ע    חברים, כבכל טרום-חג, אנא שימרו על סבלנות ואיפוק    כלכלה ושווקים: אין לצפות ליציבות בשווקים לאורך השבועות הקרובים    ועוד: תחזית לאריה השואג המשמיע שאגות-שווא, ברק אובמה
שלום בן דור
מפגש לא טוב בין הילד למערכת החינוך, בתוספת בעיות קלות יחסית שאותן מביא עמו הילד לביה"ס, יוצרים במקרים רבים תהליך מתגלגל של בלבול וכשלון שמגדיר את הילד כלקוי למידה    הילד שנקלע למסלול הזה חווה את כל הקושי והסבל של לקוי למידה, ובכל זאת הוא אינו כזה    רבים מילדים אלה ניתן "לתקן" כאילו לא הייתה כלל לקות!
אלעזר לוין
הביקוש הגואה לדירות יוקרה הביא לעסקות הגדולות ביותר של השנה והעשור    גינדי, חג'ג והולצר מול לבייב ויפו-דורון
רשימות נוספות
מיטשל יצא בידיים ריקות  /  ספי קיני
חמאס אחראי למות האזרחים  /  איציק וולף
"הדוח שווה להחלטה 3379"  /  איציק וולף
עדים זוממים בחסות ישראל  /  דודו אלהרר
פדיון גלעד שליט - בכל מחיר?  /  אליקים העצני
אשרי, פושע מלחמה אני  /  אהרון רול
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il