אז מה היה לנו בשנה שחלפה? מה הספקנו ומה לא, מה רצינו וקיבלנו ועל מה אנחנו עדיין חולמים; מה לא הצלחנו למרות שכל כך רצינו, על מה אנחנו מצטערים. אנחנו לא יכולים לברוח מהמחשבות האלו במיוחד לאור העובדה שמזה מספר שבועות, המייל שלנו שולח לנו ברכות מכל מיני גופים ומוסדות, הפקיד בבנק, המוכר בחנות, לכולם אותו המשפט: "שנה טובה". ויש לנו צורך עז לומר את המשפט הזה ויש לנו צורך להיאחז ולהאמין בו.
סוף והתחלה, הנה הסתיימה לה שנה ובפתח כבר ניצבת זו החדשה. איכשהו היא תמיד יפה יותר, מבטיחה יותר, עמומה, מכילה בתוכה סודות מתקתקים. נושאת בחובה את הסמוי שייהפך לגלוי והיא לא מגלה לנו כלום עדיין, היא קורצת לנו ומפתה אותנו כאילו אומרת, תנו לה לזו שחלפה לסיים את תפקידה, אני אקח אתכם באמת למקומות שאליהם רציתם להגיע. היא מסקרנת אותנו, מושכת אותנו ומפחידה אותנו כאחד.
סוף והתחלה, זמן לחשבון נפש, זמן לגילוי משהו על עצמנו. גם השנה לא הצלחתי, הספקתי, התמדתי, למרות שכל כך רציתי, אבל מצד שני זו גם הזדמנות לשינוי. שינוי וגילוי. תערובת מרתקת ומפחידה כאחד. הפחד מהגילוי לעומת הצורך הקיומי בשינוי. בגלל זה תקופת החגים היא כל כך מסובכת. היא מפגישה אותנו עם חוויה שיש בה ניגודים בין האפשרי לבלתי אפשרי, בין הגלוי לנסתר, בינינו לבין עצמנו. בין מה שאין לבין מה שאולי יהיה.
אנחנו נערכים לקראת השנה החדשה, מפתים אותה לבוא בטוב. תראי מה הכנו לכבודך, הוצאנו את כלי האוכל היפים שלנו, לבשנו את מיטב מחלצותינו. הכנו לך מאכלים שאת כל כך אוהבת, טבלנו תפוח בדבש. הנה בואי שבי עמנו והביאי עמך בשורה חדשה.
סוף והתחלה, כמו חכמתו של הטבע לדאוג לעצמו מידי שנה, להחליף את עונותיו ולהתחדש במרווחים של זמנים קבועים וידועים מראש, כך גם הנפש שלנו. היא יודעת לשים בצד ולזרוק את מה שכואב מדי, היא יודעת להיפטר ממה שמרעיל אותה והיא גם יודעת לחתור למה שמרפא אותה. הרבה נכתב על תקופת החגים כתקופה של בדידות ועצבת. אני רוצה לחבר אותנו אל מקורות החוסן והצמיחה הטבעיים שלנו, אל היכולת לגילוי היופי של החיים, אל היכולת שלנו להזין את נפשנו בחומרים הטובים מהם היא עשויה לצמוח ואל היכולת להיפטר ממה שמרעיל ובולם.
תקופת ראש השנה והחגים היא תקופה שיש בה יופי ואסתטיקה, יופי שמאפשר לנו להתחדש, לצמוח, להיבנות. יופי שמאפשר צמיחה והתפתחות.
התקווה שיהיה טוב יותר היא מעין יכולת מופלאה לערבוב וטשטוש בין כל מה שלא הצליח לבין מה שאנחנו מאמינים שניתן יהיה לתקן ולהצליח. אי-אפשר לקוות אם לא עוברים איזשהו מחסום ששם בצד חלק מן הכאב וממירים אותו בחלום! חלום על עתיד טוב יותר, על זמנים מאושרים יותר, על עידן חדש. כן, אלו היודעים לחלום הם אלו היודעים לקוות, ואלו היודעים לקוות מתמלאים דווקא באופטימיות בתקופת החגים. הם מאמינים בשינוי, בגילוי ובצמיחה. אז אל תפסיקו לחלום, המשיכו לקוות, קבלו את השנה החדשה בזרועות פתוחות, תיפרדו בנימוס מזו שחלפה, תבטיחו לה שלא תשכחו אותה, אבל פנו מקום בלב גם לזו שמחכה בפתח.
אין דרך נכונה אחת לכולם בסיפור הזה של התחלות חדשות ופרידה מהרגלים ישנים. חשוב להתחיל מחלומות קטנים, שינויים קטנים יום יומיים, כאלה שאפשר לחיות עמם. אל תתחילו בגדול, תתחילו בקטן, השינוי הקטן יהפוך להרגל שיביא עמו את השינוי הקטן הבא, שיביא את השינוי הקטן הבא וביחד יהפכו לשינוי גדול.
תורה שלמה של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית תגיד לכם שכל שינוי התנהגותי מקורו בשינוי מחשבתי. צרו "דיסק" עם מחשבות חיוביות על עצמכם ועל מטרותיכם. ברגע של חולשה, החליפו את ה"דיסק" התקוע בזה שהכנתם מבעוד מועד ובו אמירות חיוביות, מרגיעות. מותר להישבר, אבל זה לא אומר שצריך לוותר על הכל. נשברנו היום, אבל מחר נמשיך מהמקום בו הפסקנו. וותרו על חשיבה טוטאלית בסגנון: "כלום לא הולך לי", "בחיים לא אגיע למטרתי". אמצו סגנון שרואה את הדברים באופן יחסי, "היום לא הייתי במיטבי, מחר אנסה שוב" אל תיכנעו לדיאלוג פנימי במונחים של הצלחה מול כישלון. הכניסו עוד מושגים לדיאלוג הפנימי, מושגים כמו התמדה, מאמץ, מוטיבציה, נחישות. אל תבדקו אם עמדתם במשימות יום יום, תנו לעצמכם זמן. ושוב - גם ברגעים קשים, אל תאבדו את התקווה, היא עזרה לעם שלם, בטח תועיל גם לכם.
שנה טובה.