התנהלותן של ממשלות ישראל בתחום המדיני, או נכון יותר, אי-התנהלותן כהלכה, היא שהביאה עלינו את דוח גולדסטון והרעש הבינלאומי שהיה צפוי. ישראל מנהלת מלחמת מאסף במקום להיות הראשונה לפעול בנחרצות ובעוצמה בזירה הבינלאומית. ממשלות אולמרט ונתניהו לא עשו מספיק, אם בכלל, כדי לא להגיע לדוח המרגיז והגינויים מכל עבר. גם למדינאים החכמים שלנו רצוי ללמוד מאחרים ולא להתהלך בתחושת עליונות שאין מאחוריה כלום.
למבצע צבאי האמור להפסיק סיוטים של שמונה שנים, של הפגזות בלתי פוסקות על יישובי ישראל, הפיכתה של האוכלוסיה האזרחית לבת ערובה בידי מחבלים אכולי שנאה כלפי ישראל ורצון להשמידה, לא יוצאים לפני שמבהירים, קבל עם ועולם, שהמחיר שהצד השני עלול לשלם יהיה נוראי. ישראל הייתה צריכה להבהיר לכל מי שהיה צריך לשמוע, שהמשך הירי מעזה על ישובי ישראל יביא לתגובה קשה ביותר. מדינות העולם החופשי, האו"ם וכל גורם אחר בזירה הבינלאומית היה צריך להיות מודע היטב לתוצאות של המבצע הצבאי. במקום זאת, התווכחנו בינינו, העלינו הצעות ושיגרנו אזהרות שלא הייתה להן כל תכלית מדינית ממשית.
כל תושב עזה היה צריך לדעת שהמשך הירי יביא לאסון. מנהיגי העולם הערבי כולו היו צריכים גם הם להיות מודעים ומוזהרים שאם לא ישפיעו על חמאס ומרעיו להפסיק את הירי של הקסאמים ולשבש את החיים, הקטסטרופה תהיה קרובה מתמיד. גולדסטון וועדת האו"ם לזכויות האדם גם הם היו צריכים להיות בטוחים שישראל תנחית מכה איומה על עזה כי גם הסבלנות שלנו תפקע. מדוע לא עשינו כל אלה? שאלה טובה שאין עליה מענה הגיוני וברור.
ההצטדקות הישראלית לאחר פרסום דוח גולדסטון מעוררת חמלה וסלידה כאחת. הניסיון להוכיח שאין ממש בדוח הוא ניסיון כושל. המתקפות האישיות כלפי גולדסטון הן טעות טקטית, שאפילו טירון בדיפלומטיה אינו אמור לעשות. ככל שהמתקפות יימשכו, כך תתחזק הזעקה הבינלאומית. במקום זאת, ישראל הייתה צריכה לפעול בצורה מתוחכמת במישור המשפט הבינלאומי תוך גיוסם של מיטב המוחות המשפטיים בישראל ובעולם. לא היה צריך להירתע גם מן האיומים על מעצרם של קצינים או מדינאים ישראלים בחשד לפשעים נגד האנושות או פשעי מלחמה. ישראל הייתה צריכה לטעון בכל פורום בינלאומי שאם קדאפי, הליצן מטהרן, אסד וכל המנהיגים של ארגוני הטרור או מדינות טרור מסתובבים חופשיים, הרי זו פארסה וצביעות מוסריות שאין כדוגמתן לעצור ישראלים. אלה אחראים למותם של עשרות אלפים של אנשים חפים מפשע; במשך שנים רבות הם גרמו לסבל, לבכי ולדמע של רבבות יהודים, בישראל ובעולם; אכזריותם כלפי אזרחיהם מוכרת לשמצה. גם מעשיהן של המעצמות הנאורות במקומות שונים בעולם, לאורך ההיסטוריה, אינם נופלים במוסריותם מאלה של ישראל בעזה.
במקום כל אלה הסתפקנו באמירות נבובות, מפות חשובות אך בלתי רלוונטיות למעמד ומיני אלתורים בלתי מוצלחים אחרים. אי לכך, אל יתפלאו אזרחי ישראל ממתקפת ההסברה המוצלחת של אויבינו.
ידה של ישראל חייבת להיות מושטת לשלום עם כל מי שמוכנים לנהוג כבני תרבות. ישראל גם מוכנה לוויתורים. למרות כל אלה, על העולם לדעת שיד שתורם על ישראל תיגדע. כך היה צריך לנהוג כלפי עזה במבצע "עופרת יצוקה".
את עזה עזבנו לאנחות כדי שתושביה יחליטו על עתידם. לא עזבנו כדי שימטירו עלינו טילים ומיני נשק אחר. שמונה שנים הזהרנו וחטפנו, וכמו הזמנו יותר ויותר מתקפות. ברגע שהתקבלה ההחלטה לצאת למבצע, עזה הייתה צריכה להפוך לגיהנם, תרתי משמע.
מלחמה ומוסר מעולם ולעולם לא יילכו יחד. רק באקדמיה או בארגונים בהם יושבים אנשים במשרדים ממוזגים יכולים להוציא דוחות מן הסוג של דוח גולדסטון. מלחמה היא שיא האלימות וההתבהמות ואין בינה לבין המוסר כלום. שבעתיים אמורים הדברים כאשר מדינה נלחמת נגד ארגונים המושתתים על אידיאולוגיה של רצח, יגון והרס. כאשר "לוחמי החירות", כפי שמכנה אותם
אורי אבנרי, יורים ללא הבחנה על אזרחים, אף לא מדינה "תרבותית" תחוס על היורים ואלה המשמשים מגן אנושי. המנטרה שלפיה אזרחים תמימים נפגעים, שחוקה עד דק. מי שביתו הופך לאכסניה לטילים, מרתפו מסתור ל"לוחמי חופש" של חמאס, חייב לדעת שהוא גר בשדה מוקשים. מי שבוחר ב"לוחמי חופש" אלה להנהיג אותם בצורה שבה הם פועלים, ראוי שיידע שפגישה עם 72 בתולות קרובה מתמיד.
אסור להרוג אנשים תמימים לשם הרג בלבד, לא משום שזהו מעשה בלתי מוסרי אלא כי זהו מעשה בלתי אנושי. יחד עם זאת, מי שבחצר ביתו מטמין מוקשים, אל יתפלא אם המוקשים יתפוצצו וחפים מכל פשע ייהרגו.
ישראל יצאה מעזה לחלוטין. היא איננה חייבת דבר וחצי דבר לאזרחי הרצועה. לחמאס ומרעיו אין יותר כל הצדקה "לגבות" חובות על כיבוש. מאידך-גיסא, ישראל איננה מחויבת כהוא זה למה שקורה בעזה, לא כלכלית ולא פוליטית. גורלם של הפלשתינים בעזה צריך להיות עניינם הפרטי. אם לא יירו על ישראל, זו לא תפגע באף אחד.
מבצע "עופרת יצוקה" היה מוצדק. אם היו תקלות, יש לחקור אותן היטב, אפילו לא על-ידי צה"ל, ולהסיק מסקנות מבצעיות או משפטיות.
לא צמאי דם אנו אלא צמאי שקט. כל אשר רוצים אזרחי ישראל הוא לחיות חיים נורמאליים, ללא קסאמים או פצמ"רים. אם הנהגת עזה לא תהפוך את אזרחי ישראל לבני ערובה, ישראל לא תפריע לחיים הנורמאליים בעזה. אך אם הדבר ייכפה עלינו, על צה"ל להפוך את הרצועה למלכודת אש אשר תכלה כל חלקה.