הרב יהודה גלעדכי גרים הייתם בארץ מצריםהיחס לגר, ליתום, לאלמנה, לחלשים ולמיעוטים הוא בעיניי מבחנה העליון של המדינה היהודית. ברורה לכל חשיבות היות המדינה בעלת זהות יהודית, אך שמירה על זהות יהודית היא בראש ובראשונה שמירה על זהות מוסרית, שהרי ידוע כי התורה מצווה עלינו "וגר לא תונה כי גרים הייתם בארץ מצרים". למרות שחז"ל לומדים כי מדובר על גר צדק, כתבו האחרונים כי פשט הציווי התורני עוסק גם ביחסנו אל האדם הזר והשונה מאיתנו ולאו-דווקא לגר צדק בלבד.
יחד עם שמירה על זכויות הגר, כאשר אנו מביאים עובדים זרים לארצנו, עלינו ליצור מדיניות הגירה ברורה וקשוחה, גם אם המשמעות היא לשלם מחיר כלכלי על-מנת לשמור על אופיה היהודי-דמוקרטי של המדינה. לפני הבאת הגר צריך לשקול ולבדוק כל אדם אם הוא אכן נחוץ וראוי לעבודה כאן, לצמצם בכמויות העובדים המגיעים, לקצוב לכל עובד זמן שהייה בארץ ולוודא את שובו לארצו בתום התקופה.
אולם כעת, כשאנו נמצאים במצב בו נולדו לעובדים הזרים ילדים, עלינו להתחשב בדבר ולהבין כי הילדים הללו מכירים רק את הארץ הזו ואת שפתה, לחלק מהם צפוי גורל קשה בארצות מוצאם, הם לא האשמים במצב שנוצר והם לא צריכים לשלם את המחיר. מאידך-גיסא, ברור כי אין לנו עניין להרבות תתי אוכלוסיות לא יהודיות בארצנו. במבחן הערכים הזה יש לשקול גם את בעיית התקדים ומצד שני את אפשרויות הקליטה המחודשת שלהם בארצות מוצאם.
יש לזכור כי מדובר בסך-הכל באלף ילדים הנבלעים בתוך שאר בעיות ההתבוללות שיש בארצנו. מוזר בעיניי כי חשש ההתבוללות נשמע בעיקר מחוגים המוכנים לעשות מעט מאוד על-מנת לאפשר גיור שימנע בעיית התבוללות חמורה עשרות מונים יותר העומדת בפנינו בסוגיית עולי ברית המועצות.
דווקא אנו כיהודים, שבמהלך הדורות סבלנו מגירושים שונים, צריכים לגלות רגישות מיוחדת בנושא. "ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים".
הרב איתן זן-בר חיי עמנו קודמיםאם נחלק את התייחסותנו לעובדים זרים ולפליטים, הרי בעוד שעובדים זרים מעוניינים בעיקר בפרנסה נוחה וברמת חיים נאותה, הפליטים באים מנקודת מוצא אחרת לגמרי.
נהרהר בליבנו רגע קט על האחרונים. מה מביא אדם לעזוב את נוף ילדותו, את שפת אמו, משפחתו וזהותו ולעבור לארץ נוכרייה, ללא קרוב ומודע, לעבוד בכל עבודה קשה ולקבל חופן פרוטות? הייתכן שסכנה גדולה אורבת להם במולדתם? האפשר שכלו כל הקיצין ולא נותרה להם אלא הבריחה? בטרם נקבע עמדתנו, עלינו לחוש את מצוקתם של הפליטים שבארצותיהם מתחוללת מלחמת אזרחים אכזרית, ג'נוסייד, טרור, בצורות ארוכות, מגיפות וסכנות רבות.
מאידך-גיסא, גם מדינתנו ניזוקה קשה מתופעה זו. שר האוצר מבטא באופן חסר תקדים כי כל המפעל הציוני נתון בסכנה, מיליוני אוזניים באפריקה כרויות למתרחש בארצנו. במידה שייוודע להם כי המדינה נוהגת במסתננים בכפפות של משי, נוצף בכמות אוכלוסיה שתאיים על קיומנו התקין, ובטווח הרחוק על זהותנו היהודית.
בשאלות דומות לאלו הכריעה התנועה הציונית בעבר – שהכלל דומה לפרט, וזהותנו קודמת לצרת עמי אפריקה. בהשראתו של רבי עקיבא שאמר: "וחי אחיך עימך" – חייך קודמים לחיי חברך. כל שכן בשאינו חברך.
כשבאים אנו להתייחס לשאלת ילדי העובדים הזרים שנולדו כאן ויש מהם אף ששירתו בצבא, אי-אפשר שלא להיזכר בדברי רבי אברהם בן הרמב"ם (שו"ת סימן כ"ה) בשם אביו: כי אוריה החיתי היה גר תושב. לדבריו, הדמויות הרבות שאנו מוצאים בתנ"ך כמו דואג האדומי יתר הישמעאלי, עבד הכושי ועוד היו כפי הנראה בני עמים זרים שבאו והתערו בעם ישראל. יתרה מכך, גרי תושב היו מהקצונה הבכירה בצבאו של דוד ללא ביקורת תנ"כית כלל. המושג הקרוב ביותר לגר תושב היום, הוא חייל צה"ל בן עם אחר. לא ניתן להתייחס לגירושו בשוויון נפש.
אבל לדידי, הנקודה המרכזית והמכריעה בעניין זה היא קליטת 300,000 הלא יהודים שעלו מחבר העמים, דומה (ויש לי אסמכתאות לכך) כי אט-אט החברה הישראלית והיהודית מצליחה "לעכל" אוכלוסיה זו, אם על-ידי גיור, אם על-ידי התערות תרבותית דתית, ואם על-ידי שירות בצה"ל.
נראה שמה שהיה נתפס כבלתי אפשרי לפני 15 שנה, הולך ומקבל דמות של מסלול ארוך ומפרך, אך אפשרי לקליטת הלא יהודים כחלק מהחברה היהודית, ללא פגיעה בה.
לתהליך רגיש ומורכב זה אסור להוסיף ולו מכשול בודד. כל פליט, כל ילד של עובדת זרה, יכולים לשים מקל בגלגלי קליטת הלא יהודים ולחבל בו.
המשימה ההומניטרית של מדינת ישראל היא קליטת העולים הלא יהודים מזרע ישראל. אין ביכולותנו, נאורים ורחמנים ככל שנהיה, להוסיף למשימה משמעותית זו את קליטתם של אחרים מבני תבל. הדבר עלול להכשיל את מיקוד מאמצינו באוכלוסיית העולים, שעוד עתידים להתווסף אליה רבים.
הרב ישעיהו מייטליס להבדיל בין סוגי הילדיםהיות שאנחנו מוקפים בעובדים זרים ובסודנים שהגיעו לארץ בדרך לא חוקית, חייבים לעצור ולמנוע בכל מחיר את כניסתם של אלו, וזאת כדי לשמור על מדינתנו כמדינה שומרת חוק. עם זאת, אנו כואבים את כאבם על התנאים בהם הם חיים. לשם כך קיימות ועדות לזכויות אדם שעליהן להפנות את המשאבים למקומות הנכונים ולדאוג לאותם מסכנים שצריך לרחם עליהם.
לגבי ילדי העובדים הזרים, יש אולי מקום לחלק את הסוגייה לשני כיוונים. בנוגע לילדים של העובדים הזרים הלא-חוקיים, עם כל הסימפטיה שיש לנו לילדים, עדיין הם אינם פועלים על-פי חוק ויש לגרשם. מצד שני, הילדים של העובדים הזרים החוקיים, נראה שיש להשאירם ולא לגרש.
לאלו שאינם חוששים להשאיר את הילדים של העובדים הזרים הלא חוקיים, יש לומר שסכנת התבוללות ונישואי תערובת עם יהודים בעתיד זו סכנה ממשית שאינה תלויה בכמות הזרים שנמצאים בארץ, אלא זהו עקרון יסודי של חשש התבוללות, שהרי אפילו אם ילד אחד מאותם ילדי עובדים זרים יתחתן עם יהודי, זו תהיה בעיה שבעבורה היה ראוי לעסוק בסוגיית העובדים הזרים כעת.