השבוע הציג שר ההינתקות,
שאול מופז, את תוכניתו המדינית להסדר מדיני עם הפלשתינים. מי שקרא את עיקרי תוכניתו, לא יוכל שלא להעיד על איוולתה, ועל חובבנות וחוסר תובנת מחברה.
שאול מופז, בניסיון נואש ונואל להיחשף לאור הזרקורים, הציג תוכנית חסרת היגיון, המתעלמת מכל ניסיונות העבר, רק כדי לצהול "אאורקה", להמצאה קיימת שכשלה.
אלה שאינם לומדים מההיסטוריה, גורלם הוא שיחזרו עליה. אומר זאת בגלוי. תוכנית מופז היא תוכנית חובבנית חסרת אחריות ומסוכנת. התוכנית מתעלמת לחלוטין מניסיונות העבר, מההווה העגום ומהסכנות העתידיות.
בימים שלפני ההינתקות אמר מופז, שתיפקד אותם ימים כשר הביטחון: "ההינתקות כואבת, קורעת לב, אך חיונית היא לעתידה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית וטובה לביטחונה, לכלכלתה ולמעמדה הבינלאומי"
1.
על אותם מילים הוא חוזר בתוכניתו המדינית החדשה באומרו: "האינטרס העליון הוא שמירת צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולכן ההיפרדות מהפלשתינים חיונית למימושו". הוא ממשיך ואומר "התהליך יהיה מדורג ומבוקר, מלווה במעורבות בינלאומית עמוקה וכן ערבויות ערביות אזוריות במידה וגורמים אלו לא יסייעו ליציבות האזור, ניאלץ לפעול בעצמנו נגד האיומים מתוקף זכותנו להגנה עצמית"
2.
הוגה הדעות, ג'ורג' סנטיאנה אמר פעם "אלה שאינם לומדים מההיסטוריה, גורלם הוא שיחזרו עליה". מופז בהחלט דומות ראויה לתיאור זה. כיום, כארבע שנים וחצי לאחר תוכנית ההינתקות ניתן לאמר בבירור את הדברים הבאים:
- א. תהליך ההינתקות היה גרוע לבטחונה של ישראל. מקיץ 2005 עד היום עברנו מלחמה אחת בגבול הצפון, ומבצע צבאי ברצועת עזה.
- ב. מעמדה הבינלאומי של ישראל רק הלך ופחת. כושר ההרתעה לאחר מלחמת לבנון השנייה, ירד פלאים, ותדמיתה המוסרית של מדינת ישראל לאחר מבצע "עופרת יצוקה", ירדה לשפל המדרגה.
- ג. הוכח שזכותה הלגיטימית של ישראל להגנה עצמית, גם לאחר נסיגה מלאה מכל רצועת עזה, וירי טילים בלתי פוסק על ישוביה, מוטלת בספק.
- ד. הוכח שאין לסמוך על ערבויות ולחצים בינלאומיים לשמירה על האינטרסים הביטחוניים של ישראל. דוגמאות לכך ניתן למצוא בגיבוי העולמי החד-צדדי לדוח גולדסטון, ולהתעלמות הכמעט מוחלטת להפרות חיזבאללה, סוריה ולבנון מהחלטה 1701, שאסרה העברת נשק לחיזבאללה.
- ה. מלבד אומרו דברים רקים מתוכן כדוגמת "מי שידחה את ידנו המושטת ידע כי אותה יד יכולה גם לפגוע", אין מציע מופז פתרונות ביטחוניים ואינו דורש ערבויות בינלאומיות מפורשות, לאפשרות הסבירה בה החמאס יזכה בבחירות דמוקרטיות ביו"ש כפי שקרה ברצועת עזה, יכונן מדינת חמאסטן שנייה, ויפתח חזית מזרחית כנגד מדינת ישראלו.
- ו. שאול שאול מופז מדבר על "ערבויות ערביות אזוריות במידה וגורמים אלו לא יסייעו ליציבות האזור". השאלה המתבקשת היא: האם באמת ניתן לקבל ערבויות ממדינות ערביות כערב הסעודית, שאינה מאפשרת לקיים מחווה שתאפשר למטוסים ישראלים לטוס בתחומה האווירי כיוון "שהדבר יטמא את שמי ערב"?. האם הוא מדבר על ערבויות מירדן בה נשמעים קולות הקוראים לבטל את הסכמי השלום3?. האם הוא מרמז לערבויות מצריות?. מדוע הוא חושב שניתן לקבל ערבויות מאותם מצרים שאינם עושים מספיק כדי למנוע הברחות אמל"ח מכל נתיב אפשרי מתוחמם. האם ניתן לקבל ערבויות מנשיא מצרי שטוען שאיש לא יכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית "לא במצרים ולא במקום אחר4", וששר התרבות שלו מכריז בגלוי על "מלחמת תרבות בישראל" כנקמה על אי בחירתו לראשות אונסקו5.
כשמופז אומר "נדרשת מנהיגות עם יכולת החלטה עכשיו!", אני רואה לנגד עיני אדם נואש, אינטרסנט, העסוק בקידומו האישי, חסר כל אחריות מפלגתית ולאומית, ששם את טובתו האישית מעל לטובת המדינה. אין אני שומע התנצלות כל שהיא על הדחת יעלון מכהונת הרמטכ"ל כאשר האחרון התריע בעוד אצבעו נעוצה בסכר, שההינתקות תהיה "רוח גבית לטרור". אין אני רואה את האחריות, הרצינות והדוגמה האישית המתבקשת ומתבטאת במנהיגות...
מר מופז. בוא אגלה לך דבר מה. אתה לא מנהיג. אל תנסה להבין למה...החלק האינטליגנטי שלך הוכח כחלק שהוא לא הכי חזק אצלך.
ועוד מילה ליועצי התקשורת של מר מופז: השתתפותו של מר מופז בתוכנית הריאלטי "האח הגדול" הייתה מקנה לו הרבה יותר רייטינג ועונג אישי, מאשר הפארסה הזאת שאתם קוראים לה "תוכנית מדינית".