למי שלא יודע, בישראל יש "תרבות" בקרב גורמים שלטוניים של "הדלפות" מכל סוג של גוף שלטוני מתוך פגישות סגורות ולפעמים גם הדלפה עצמית על-ידי "מקורבים" כביכול.
תת-תרבות קלוקלת זאת פשטה בקרב רוב הגורמים השלטוניים בישראל ונכון להיום, כוללת את המשטרה, הפרקליטות, שופטים, עורכי דין, שרים, חברי כנסת ולצערי גם לכאורה שופטי בג"צ.
השלטון בישראל מורכב משלושה גורמים רשמיים וגורם רביעי לא רשמי, אך בעל השפעה לא פחות מהאחרים ואולי אף יותר. הרשות השופטת, הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, הן שלושת הרשויות שיש ביניהן מערכת איזונים ובלמים, כדי לשמר את השלטון הדמוקרטי, רצון הבוחר והגנה על זכויות המיעוט. כך לפחות אמור להיות.
אך במשוואה הזאת ישנו גורם רביעי בעל משקל כבד שאין עליו שום איזונים או בלמים אמיתיים והוא מטה את השלטון כרצונו באמצעים פסולים ולא דמוקרטיים.
ניחשתם נכון - המדובר ברשות השידור - התקשורת. הסבר קצר איך זה עובד: התקשורת ברובה שייכת לבעלי הון. עד כאן הכל טוב ויפה. הבעיה מתחילה עם הקשר הפסול של התקשורת - בעלי ההון, עם השלטון.
שלטון, כזכור, הוא גם כנסת וממשלה, אך גם פרקליטות מערכת משפט ומשטרה, אך כאן קורה דבר מוזר, כאשר ישנו חשד על קשרים עם בעלי הון אצל ח"כ או שר, מייד נפתחת חקירה ובצדק. אך כשמדובר באיש מהפרקליטות, המשטרה או שופט וכמובן גם באיש תקשורת, כאן ישנה מערכת שלמה של שתיקה והשתקה.
חמור מכך, התפתחה כאן מערכת אבולוציונית שלמה בה יש טפילים הדדיים שניזונים זה מזה. איש התקשורת מקודם בעבודתו ובמשכורתו ככל שהוא מביא יותר "הדלפות" מעניינות ומציצניות.
בעלי ההון מקדמים את האג'נדה שלהם ה"עסקית" שזה במקרה הטוב האופוזיציה או הקואליציה ובמקרה הגרוע "מערכת המשפט" או "גורמי חוץ" להגברת אחיזתם השלטונית, תוך קבלת אתנן עקיף.
ומנגד, אנשי הפרקליטות או המשטרה מקודמים בעבודתם למשרות בכירות יותר על-ידי פרסום והאדרת עבודתם ושמם המככב בקביעות בראש הכותרות התקשורתיות. כך כולם "יוצאים נשכרים"...