הטור של פריצי

בנסיונה להרגיע, הודיעה חברת אינטל שהיא מוכנה לגייס ולהעסיק בירושלים רק עובדים ערבים בהפעלת קו הייצור שלה בשבת, מה שרק הוסיף דלק לתבערה. זה בדיוק מה שהחוגים החרדים היו צריכים לשמוע: לא מספיק שהמפעל הזה יעבוד בשבת, הוא גם יספק פרנסה לערבים. בנסיונה להפחיד, הזהירה מנכ"לית אינטל ישראל שאם יתעוררו בעיות שבת בעבודת המפעל בירושלים, החברה העולמית תסגור אותו ויתכן שהיא תחליט לעזוב בכלל את ישראל. אם קודם לכן נראו חרדים מלווים באדריכלים מסתובבים ליד מבנה בנין אינטל בהר החוצבים (2 ק"מ מהשכונות החרדיות), ובודקים מה נדרש כדי להפוך אותו לישיבה גבוהה או מדרשה לבנות יעקב, הרי שבעקבות ההודעה הזו אתם תראו אותם מסתובבים ממחר גם ליד מבנה מפעל אינטל בקריית גת. אינטל מייצרת אומנם שבבים לכל המחשבים ולכל השפות, אבל המעבד שלה פשוט לא מבין יידיש.

פעם, כשגרמניה הייתה עדין מחולקת, הופץ ברחובות העיר ברלין פלקט תעמולה ישראלי ובו תמונת חומת ברלין על-רקע צילום של ירושלים, וכותרת הפלקט שאלה "האם אתם רוצים ברלין שניה בירושלים?". זה כנראה עבד. עובדה. איש מהגרמנים לא ביקש בזמנו לחלק את ירושלים, ולהיפך: הם עצמם איחדו את ברלין. הבעיה היא שבינתיים אנו התחרטנו ואנחנו מחלקים את העיר. רק שבניית החומה אצלנו נגררת כבר 7 שנים. חבל. יכולנו לקנות מהם חומה באיכות טובה.

גם מופז הציג תוכנית מדינית משלו, והיא כוללת הקמה מדינה פלשתינית תוך שנה ואח"כ יהיה מו"מ על כל היתר. מעניין למה כל התוכניות שמציגים הפוליטיקאים שלנו כוללות את הגדרת המדינה הפלשתינית, אבל לא מכילות את הגדרת המדינה הישראלית. אולי בגלל שזה דורש חזון ומנהיגות, ואולי בגלל שזה עלול להפריע להם להרכיב אח"כ קואליציה עם שס.

דמיאן קרליק, האיש ששחט את משפחת אושרנקו כולל התינוק, היה מבוקש עוד קודם לכן ברוסיה, שכבר לפני שנתיים ביקשה שנסגיר אותו. ישראל לא נענתה לבקשה כי יש לנו חוק שקובע שאזרח ישראלי יוסגר רק אם המדינה המבקשת תתחייב מראש להחזירו, כדי שהוא ירצה כאן את עונשו, ורוסיה לא התחייבה. בינתיים הוא שחט פה משפחה שלמה והבעיה נפתרה: עכשיו הוא יכול לרצות כאן את עונשו. יופי של חוקים יש לנו.

אסור לסמוך על סקרים, אבל בתקופה האחרונה הם כולם מתכנסים לאותה תוצאה: הם מראים שאם היו מתקיימות היום בחירות לכנסת, מפלגת העבודה הייתה יורדת ל-6 מנדטים. זה אומר שלאהוד ברק יש עדיין הרבה עבודה לפניו.

נציב תלונות הציבור על שופטים מתח ביקורת על השופט ג'ורג' אמוראי מבאר שבע, שנרדם בעבודה, מבטל דיונים וגורם עינויי דין. אמוראי יושב בתיקים פליליים וגולדברג טוען שביום שנקבעו לו 93 תיקים לשמיעה הוא דן רק ב-35 מהם, וביום שנקבעו לו 116 תיקים לשיפוט, הוא קיים דיונים רק ב-36 מהם. אני לא יודע מיהו השופט הבאר-שבעי הזה, אבל אני יודע מיהו אליעזר גולדברג, הנציב הכושל לתלונות הציבור על שופטים, שכבר קודם לכן נכשל בתפקידו הקודם כמבקר המדינה: מול עיניו של גולדברג כתוב שביקשו משופט בישראל לדון ב-116 תיקים פליליים ביום עבודה אחד, שזה 15 נאשמים בשעה, 4 דקות לכל תיק ונאשם - והוא נוזף בשופט? משפטים פליליים נקבעים לקצב של 4 דקות להליך, וגולדברג נוזף בשופט שלא עושה זאת? יכול להיות שג'ורג' אמוראי הוא שופט בעייתי ושיש נגדו תלונות קשות, אבל אם הוא מסרב לדון ב-15 תיקים לשעה ומבקש לעיין בתיק או לשמוע דברי נאשם לפני שהוא כותב עליו החלטה שיפוטית, מגיע לו צל"ש.